פרוגנוזה
2/3 מהחולים עם לֵב התקפות מתות בשלב הקדם-אשפוז, כלומר הזמן שלפני ההגעה לבית החולים, הסיבה השכיחה ביותר למוות היא פרפור חדרים. הסיכון להפרעות קצב קטלניות הוא הגבוה ביותר מיד לאחר האוטם - לכן חשוב להעניק למטופלים טיפול יעיל בהקדם האפשרי. שמאלה לֵב כשל (אי ספיקת חדר שמאל) כסיבוך לאוטם שריר הלב הוא גורם סיכון משמעותי למוות לאחר האוטם: עם הגדלת שמאל אי ספיקת לב, שיעור התמותה של התקף לב חולים עולה.
הפרוגנוזה לטווח הארוך של חולי CHD (חולים עם צמצום עורקים כליליים = כלילי לֵב מחלה) מושפעת מגורמים שונים. <- חזרה לנושא העיקרי של התקף לב
- מידת חולשת לב שמאל (מידת אי ספיקת לב) או גודל אזור שריר הלב האבוד שאינו יכול עוד לבצע תנועת דופן פיזיולוגית במהלך כיווץ הלב.
- אם יש אנגינה פקטוריס כְּאֵב או אם מופעלים סימנים איסכמיים ב תרגיל א.ק.ג., הפרוגנוזה של המטופל מחמירה.
- הפרעות קצב לב עם יכולת מופחתת להתאים את קצב לב למצב הלחץ הנוכחי יש לפרש כסימן להחמרת הפרוגנוזה.
- עם הגדלת המספר של כלי מושפע, הסיכון לתמותה עבור המטופל עולה. בפרוגנוזה הגרועה ביותר יש התכווצות כלי דם הממוקמת בתא המטען (קרוב לצומת אבי העורקים).
- אם גורמי סיכון ממשיכים להתקיים לאחר האוטם, מחלת לב כלילית (CHD) מתקדמת והסיכון לאוטם אחר עולה.
