עייפות

מחקרים טוענים כי גילו כי אדם מעביר בממוצע 24 שנים מחייו בשינה. במיוחד בתקופת הסתיו והחורף הקרה לעתים קרובות אנו חשים עייפים. אך מאיפה העייפות הזו ומה הגורמים?

זה ידוע היטב שילודים זקוקים להרבה יותר שינה ממבוגרים - הם ישנים עד 16 שעות ביום, ולכן הם עייפים באופן קבוע, כביכול. עבורנו המבוגרים, בדרך כלל מספיקות 8 שעות שינה ביום, אם כי לעתים קרובות 8 שעות אלה נופלות פחות. עייפות היא סימן לגוף לגרום לנו להבין שהוא זקוק למנוחה ורוצה לחסוך ממנו.

עייפות היא תוצאה של חוסר שינה. במהלך השינה, הגוף מועבר לבסוף למעין מצב תרדמה בו מתרחשים רק תהליכים בסיסיים: אין צורך בפעילות השרירים בזמן שאנחנו זקוקים לו כדי לעמוד זקוף, או לראות. מצב זה עוזר לגוף להתחדש ולצבור כוח ליום המחרת.

שינה ועייפות קשורים קשר הדוק להורמון בלוטת האצטרובל, או "אפיפיזה". בלוטת האצטרובל ממוקמת עמוק בחלק האחורי של מוֹחַ ומייצר את ההורמון מלטונין. עם זאת, מלטונין משתחרר רק בחושך, כלומר כשאנחנו בחדרים חשוכים, או כאשר - כמו בסתיו - נהיה חשוך יותר בחוץ מהר יותר.

הגוף יודע כי גבוה מלטונין שחרור פירושו שהלילה יורד, העייפות נכנסת ואתה נרדם. בסביבות השעה 3 בבוקר רמת המלטונין מגיעה סוף סוף למקסימום שלה, בשעות הבוקר הריכוז יורד שוב. לא פלא שאנחנו מתעייפים מהר יותר בחודשי החורף החשוכים!

אך גם עובדי משמרות ונוסעים תכופים (מילת מפתח: ג'ט לג!) צריכים להיאבק במלטונין. אחרי הכל, הגוף מתנהג בכוונה בצורה א-סינכרונית לחלוטין לשחרור המלטונין הרגיל. מלבד מלטונין, האחראי בעיקר על עייפות ושינה, ישנם מספר גורמים נוספים שיכולים להיות אחראים לעייפות יתר.