פחמימות

פחמימות נקראות גם סכרידים (סוכרים). הם מורכבים מאטומי פחמן, חומצה ומימן ומהווים מונח קיבוצי לתרכובות סוכר שונות. פחמימות הן אחד המרכיבים התזונתיים העיקריים, יחד עם חלבונים ושומנים, ובעיקר מספקים אנרגיה לדרישות היומיומיות אליהן נחשף גופנו.

בהליכה, ריצה, נשימה, ישיבה ועשיית ספורט, פחמימות מבטיחות כי אנרגיה חדשה זמינה כל הזמן לשרירים. בנוסף לספק אנרגיה, פחמימות אחראיות גם על יציבות ותחזוקה מבנית בתאים, רקמות ואיברים. גרם אחד של פחמימה מספק 4.1 קק"ל (קילוקאלוריות) אנרגיה וזמין במהירות בהשוואה לשומן וחלבון.

פחמימות מאוחסנות בגופנו כגלוקוז. אתרי האחסון העיקריים הם כבד עם כ 140 גרם ושרירי השלד עם עד 600 גרם. ניתן להבחין בין המזונות השונים המכילים פחמימות על פי האינדקס הגליקמי שלהם (GI), המספק מידע על קצב ספיגת הפחמימות מהמזון.

ככל שהאינדקס הגליקמי גבוה יותר, כך ניתן לבלוע יותר פחמימות. פחמימות משמשות גם במוצרים יומיומיים רבים אחרים. ניתן למצוא אותם בדבקים וגלילי סרט.

כימיה

פחמימות הן יחד עם שומנים (ליפידים) ו חלבונים, אחד משלושת החומרים המזינים העיקריים לגוף האדם. ניתן לחלק אותם לסוכרים פשוטים (חד סוכרים) ולסוכרים מרובים (פוליסכרידים); האחרונים מורכבים מהראשונים. החד-סוכרים החשובים ביותר לבני אדם מורכבים בצירופים מסוימים, הם יוצרים סוכרים כמו הפוליסכרידים, בתורם, מורכבים ממספר גדול בהרבה של חד-סוכרים מקושרים מורכבים.

בצמחים צורת אחסון זו של פחמימות נקראת עמילן, בבשר (ובהתאם בגוף האדם) גליקוגן. ההבדל היחיד בין השניים הוא האופן שבו החד-סוכרים קשורים זה לזה. אם לוקחים פחמימות עם האוכל, תחילה יש לפרק אותם לרכיבי החד-סוכר שלהם לפני שהם יכולים להיספג בזרם הדם.

העובדה שצעד זה הושמט בצריכת חד-סוכרים היא הבסיס לחוכמה "דקסטרוז נכנס ישירות דם". הפירוק כבר מתחיל ב חלל פה בצורה של האנזים עמילאז הכלול ב רוק. ההתמוטטות נמשכת במערכת המעי לפני שמוליכים את החד-סוכרים מפנים המעי דרך תאי דופן המעי לסביבה. דם כלי, משם ניתן להפיץ אותם בכל הגוף.

לכן פחמימות נכנסות רק לתאי הגוף מה- דם בצורה של חד סוכרים. יש כאן בעצם שלוש אפשרויות: או שהמולקולות משמשות כאבני בניין, למשל למולקולות הסוכר שעל פני כדוריות הדם האדומות שקובעות את קבוצות דם, או שהם משמשים להפקת אנרגיה - במקרה זה ניתן לפרק אותם ישירות ל- ATP, יחידת האנרגיה של הגוף, או לשלב אותם ליצירת גליקוגן, צורת אגירת הפחמימות בגוף. זה האחרון מתרחש כשיש עודף של חומרים מזינים ואז ניתן לפרק את הגליקוגן המתקבל שוב מאוחר יותר כנדרש ולחלקים האישיים שלו לייצר ATP.

  • גלוקוז (דקסטרוז)
  • פרוקטוז (סוכר פירות)
  • מנוס
  • גלקטוז (סוכר חלב).
  • מלטוז (שתי מולקולות גלוקוז)
  • סוכרוז (גלוקוז + פרוקטוז)
  • לקטוז (גלוקוז וגלקטוז).