משככי כאבים

כְּאֵב הוא אות האזעקה של גופנו, שאמור להזהיר אותנו מפני סכנות ולהגיד לנו שמשהו אינו כשורה. עם זאת, לפני שאנחנו מרגישים כְּאֵב כדי להיות מסוגל להגיב אליו, תהליכים שונים חייבים להתקיים בגוף. ה כְּאֵב מתחיל איפשהו בגוף, למשל ב- אצבע כשאנחנו תוקעים את עצמנו על מחט.

על אצבע, הפגיעה גורמת לשחרור חומרים שונים מהתאים הפגועים ומובילה לגירוי של נתיב עצבי לכיוון מוֹחַ. עם זאת, מערכת העצבים אינה מובילה ישירות אל מוֹחַ, אבל רק ל חוט השדרה. שם הוא עובר למסלול אחר, מה שמוביל לבסוף ל מוֹחַ.

במוח, העצב נמתח מה- חוט השדרה מסתיימים באזורים מיוחדים שמפעילים את התפיסה וההרגשה של "כאב" אצלנו. כאב, לעומת זאת, אינו שווה לכאב ולכן אדם יכול לחוש כאב כדוקר, עמום, פועם, דופק, בהיר או אפילו כמושך. סוג הכאב יכול לעתים קרובות להוות אינדיקציה לגורם שלו.

כאב יכול גם לאבד את תפקוד האזהרה שלו ולהתרחש ללא סיבה או אפילו חזק באופן לא פרופורציונלי מבלי שהגוף סבל מפציעה קשה. אם הכאב נמשך יותר משישה חודשים ללא סיבה, זה נקרא כאב כרוני. יש לטפל בכך באופן שונה מכאבים חריפים ולעתים קרובות עובר מהלך ממושך ולעיתים קרובות נדרש לטיפול על ידי רופא מיומן לכאב.

אם הטריגר הראשון היה פציעה ממשית שהחלימה אך אחריה הכאב נותר, המוח פיתח מה שמכונה "כאב זיכרון”ומרגיש שהפציעה עדיין קיימת. פונקציית המגן בפועל משתנה כאן למצב מאוד מלחיץ פיזית ונפשית והופכת למחלה. בנוסף לכאב שתואר לעיל, המהווה אות אזהרה שיש להרים, ישנם סוגים אחרים של כאב, כגון כאב עצבי, כאשר מערכת העצבים שאמורה להוביל את הכאב נפצעת בעצמה וכך שולחת אות רציף למוח. תלוי מה מקור הכאב, הרפואה מבדילה בין כאב שטחי לכאב אצלנו איברים פנימיים, שאנו מרגישים, למשל, כשיש לנו כאב בטן.