שֵׁם נִרדָף
רפואי: אוטם שריר הלב
הגדרה של התקף לב
אוטם שריר הלב מוגדר כמוות של לֵב תאי שריר עקב מחסור בחמצן (איסכמיה) של הלב או אזור מוגבל של הלב. בז'רגון הטכני זה ידוע גם בשם שריר הלב איסכמי נֶמֶק. ה לֵב תאי השריר אינם מסופקים עוד (מספיק) עם חמצן וחומרים מזינים, ולכן הם מתים (תא נֶמֶק) ומומרים ל רקמת חיבור תאים שכבר אינם יכולים לבצע כל פעולה לבבית.
התוצאה היא צלקת ב לֵב. רוב התקפי הלב מתרחשים בבסיס מחלת לב כלילית (CHD), הנגרמת בעיקר על ידי היצרות (טרשת עורקים) של כלילית. כלי (כליליות). במצב בריא (פיזיולוגי), הכלילי כלי לספק לתאי שריר הלב חמצן וחומרים מזינים.
אם אלו כלי מושפעים מטרשת עורקים והם מכווצים או אפילו חסומים על ידי משקעים על קירות כלי הדם, התאים מקבלים כמות מספקת של חמצן ומתים. בין היתר זה מוביל לגדול כְּאֵב ותחושת חולשה אצל המטופל. העולם בְּרִיאוּת הארגון (WHO) מדבר על התקף לב אם סמנים לא יציבים אנגינה פקטוריס נמצאים ב דם, המראים נזק לשריר הלב.
אנגינה פקטוריס פירושו כאב בחזה ("אטימות בחזה") עקב היצרות קריטית של עורקים כליליים, המתרחשת במנוחה ומשכה, חומרתה ותדירותה הולכים וגוברים. שריר הלב חלבונים טרופונין I ו- troponin T ביססו את עצמם כסמנים רגישים לפגיעה בשרירי הלב: הם משתחררים כאשר התאים נכנסים לזרם הדם וניתן לקבוע את הריכוז המוגבר שלהם על ידי נטילת דם לִטעוֹם. יחד עם מחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב מכונה תסמונת כלילית חריפה מכיוון שהתסמינים של שתי מחלות אלה דומים מאוד ולא יציבים אנגינה לעתים קרובות פקטוריס ואחריו התקף לב. בנוסף, שינוי א.ק.ג והממצאים האנגיוגרפיים הם סמן רגיש להתקף לב. לכן נמצא ייעוד מסכם וגישה אבחנתית וטיפולית משותפת.
