צילום רנטגן | אוסטאומיאליטיס

קרני רנטגן

דלקת עצם יכול להיות גלוי על ידי טכניקות הדמיה. עם זאת, באקוטי osteomyelitis, השינויים במבנה העצם נראים רק בצילומי רנטגן לאחר כשבוע עד שבועיים. במהלך המחלה הנוסף, רנטגן מגלה הבהרה נקודתית, ניתוק של periosteum מהעצם והסתיידויות (עצמות).

ב כרונית osteomyelitis, חלקים של העצם מתים לעיתים קרובות ומשאירים אחריהם גוף שיורי (מחייב), ורקמות עצם חדשות נוצרות בסביבת חלקי העצם הללו. התוצאה רקמת חיבור סביב הגוף הנותר נראה ב קרני רנטגן תמונה כתפר בהיר. אם מאובחנת אוסטאומיאליטיס בשלב מוקדם מאוד, יתכן וטיפול שמרני בטיפול אנטיביוטי ממוקד ובמובילציה.

מריחה נלקחת מנקודת המוקד ונקבע הפתוגן הגורם למחלה. ואז ניתן טיפול אנטיביוטי ספציפי עד לפרמטרי הדלקת במערכת דם לספור לנרמל. בנוסף, מספק כְּאֵב יש להבטיח טיפול (משכך כאבים).

לעיתים קרובות, עם זאת, יש צורך לבצע התערבות כירורגית מהירה כדי לנקות את המוקד. במקרה זה, מקדחים את העצם בכדי להקל על הלחץ (מתיחת עצם), נשטפים היטב ומסירים את אזורי העצם הפגועים. נושאים אנטיביוטיים מוחדרים לעיתים קרובות על מנת להשיג רמות גבוהות של אנטיביוטיקה מקומית.

בהתאם למידת הפגם בעצם, ייתכן שיהיה צורך לבצע השתלות עצם וכמה פעולות מעקב. רק באמצעות טיפול מיידי ניתן להשיג ריפוי של אוסטאומיאליטיס ללא נזק לעצם או למפרק. לעיתים קרובות הטיפול באוסטאומיאליטיס הוא תהליך ארוך.

יש להבחין בין אוסטאומיאליטיס המטוגנית אנדוגנית אצל תינוקות, ילדים ומבוגרים. הטיפול הטיפולי באוסטאומיאליטיס בגיל הינקות מתבצע על ידי מתן פניצילינים על פי ספקטרום הפתוגן ועל ידי השתקת אזור הגוף הפגוע בסד או טיח ללהק. אם מפרק מושפע מאוסטאומיאליטיס, בדרך כלל שוטפים את המפרק הזה. זה יכול לעבוד בכמה דרכים: במקרה שאוסטאומיאליטיס התקדמה עד כדי כך שלוח הגידול כבר נפגע, אמצעי שחזור משניים עשויים להיות נחוצים.

הטיפול הטיפולי באוסטאומיאליטיס ב ילדות מתבצעת על ידי מתן אנטיביוטיקה ממוקד בשילוב אימוביליזציה באמצעות סד או טיח גבס של אזור הגוף המתאים. במקרים מיוחדים מאוד, למשל כאשר נוצרים גופים שיוריים או מורסות, התערבות כירורגית עשויה להיות נחוצה. רק במקרים נדירים מתרחש מעבר מהצורה החריפה לכרונית של אוסטאומיאליטיס.

הטיפול בבגרות מתבצע גם באמצעות מתן אנטיביוטיקה ממוקד בשילוב אימוביליזציה באמצעות סד או טיח ללהק. בניגוד לינקות או ילדותמוקדי החיידק של אוסטאומיאליטיס מנוקים מוקדם בבגרות. בתהליך זה, כל חלקי העצם שייתכן שהוסרו חייבים להיות מוחלפים על ידי מה שמכונה עצם מבטל השתלת (= הַשׁתָלָה של חומר עצם מעצם אחרת, אוטולוגית ובריאה) על מנת לשמור על הפונקציונליות של הגפיים המתאימות.

בנוסף, במקרה של תרפיה, השקיה - יניקה - מנקזים ניקוזים כדי לשטוף מוקדים מהנפגעים המפרקים. בניגוד לאוסטאומיאליטיס חריפה בילדים, הישנות ומעבר לצורה הכרונית של אוסטאומיאליטיס מופיעים לעיתים קרובות אצל מבוגרים.

• על ידי פנצ'ר או
• דרך שטיפה כביכול - יניקה - ניקוז.

כאמור, בינקות ו ילדות קיים סיכון שהדלקת החריפה תגרום נזק לאזור הגדילה (= מטאפיזה) של העצם הפגועה.

בנסיבות מסוימות, נזק זה יכול לגרום לעיוותים קשים או לקיצור הגפיים הנגועות. קיים סיכון מסוים לאוסטאומיטיטיס עד גיל שנתיים. בגיל זה, דם כלי של תעלת המדולרית עוברים ישירות ממטאפיזה (= אזור גדילה של העצם) דרך מפרק האפיפיזה הסחוסית אל בלוטת האצטרובל (= חתיכת הקצה של העצם; מעבר למפרק).

כתוצאה מכך, הפתוגנים יכולים לחדור גם לתוך ה המפרקים ולגרום שם לשפכי מפרקים מוגלתיים, אשר בתורם עלולים לגרום לנזק חמור במפרקים ואולי אף להפרעות גדילה. כל אוסטאומיאליטיס המטוגנית אנדוגנית חריפה, במיוחד בחולים מבוגרים, נושאת את הסיכון להתפתחות הצורה הכרונית. במקרה זה, תהליכי שיפוץ ניכרים מתרחשים בתוך העצם הפגועה.

בנסיבות מסוימות עלולות להופיע אוטמים בעצמות, וכתוצאה מכך חלקים מסוימים בעצם אינם מסופקים עוד דם ומת. חלקי העצם המתים נשארים לאחר מכן כגופים שיוריים (= מחזיקים) באזור הנגוע. בנוסף, תגובתי רקמת חיבור נוצרת היווצרות (= אוסטאוסקלרוזיס) המפחיתה את גמישות העצם ומגבירה את הסיכון לשברים בעצמות. במיוחד מבוגרים נוטים ליצור הישנות.