הצטברות של מים ב קרום הלב - המכונה גם שפיכה קרום הלב - מתייחס לנוכחות נוזלים בין השניים רקמת חיבור קרומים המקיפים את לֵב (חלל קרום הלב). הצטברות זו של מים יכולה להתרחש באופן חריף וגם כרוני. באדם בריא, יש בערך 20 מ"ל נוזלים קרום הלב, וזה נורמלי למדי ותומך ב- לֵב בתנועת השאיבה שלו בתוך קרום הלב.
הסכנה הנובעת ממים בקרום הלב תלויה במידה רבה בסיבה ובמידת האפליטה. טווח הסיכונים הכרוכים במים בקרום הלב משתרע מנטול תסמינים ללא טיפול למצבי חירום מסכני חיים. במקרים רבים, במיוחד כאשר ההזרמה נגרמת על ידי פתוגנים, מצטברת רק כמות קטנה של מים בקרום הלב, העולה במעט על רמת הנוזל הרגילה של כ -20 מ"ל.
לרוב, המים נאספים בקצה לֵב לאורך כוח הכובד ואינו משפיע על הלב בתפקודו. יש לעקוב כל הזמן אחר התפתחות כמות המים על מנת שתוכל להעריך את התקדמותה. אולם במקרים אלה, טיפול תרופתי מספיק וניתן לשקול גם גישות נטורופתיות.
במים עצמם אין צורך לטפל, אלא רק במחלה הבסיסית. עם כמויות גדולות יותר של מים בקרום הלב יש סיכון חריף גבוה יותר, ולכן לנקב ולעיתים קרובות יש צורך בהקלה על קרום הלב. זיהומים חיידקיים, למשל, מייצרים כל הזמן נוזלים חדשים.
כל עוד הזיהום ובכך המחלה הבסיסית לא נרפא, כמות המים בקרום הלב תגדל. עם כמויות גבוהות יותר, קרום הלב יתמלא יותר ויותר ויפעיל לחץ על הלב. מאחר ששריר הלב מתמיד ונרגע כל הזמן כשהוא פועם, תפקודו יוגבל אם יופעל לחץ חיצוני על הלב, כמו במקרה של כמויות גדולות יותר של מים בקרום הלב.
הלחץ החיצוני מונע מהלב להירגע ולספוג לחלוטין דם נפח, וכתוצאה מכך אי ספיקת לב. כתוצאה מכך, לגוף כבר לא מספקים מספיק דם. זֶה מצב ידוע גם בשם "טמפונדה קרום הלב”במצבי חירום חריפים.
כתוצאה מיכולת הלב המוגבלת, מופיעים דפיקות לב, קוצר נשימה, סחרחורת והזעה. במקרה הרע, מתרחש עצירת לב וכלי דם. במקרים אלה יש להעביר את המטופל למחלקת טיפול נמרץ ובמידת הצורך לנקב את קרום הלב כדי לנקז את הנוזל. כל עוד המחלה הבסיסית חריפה ולא תוקנה, ניתן למקם ניקוז בקרום הלב למשך מספר ימים כדי לאפשר לנוזל שנוצר לאחרונה.