מבוא
כולם ראו את זה בעבר ורבים לבשו את זה בעצמם - יציקת גבס. התחבושת, העשויה מגבס קשה, היא אמצעי לטיפול שמרני בפגיעה במבנים אנטומיים. אלה כוללים לא רק את עצמות, שאיתו רוב האנשים מלהקים צוות, אבל גם את המפרקים, רצועות ו גידים.
תחבושת הגבס נועדה לשמור על מבנים פגועים דוממים ובכך למנוע את החמרת הנזק ומאפשרת ריפוי מהיר ובטוח. ניתן להשתמש בטיח לטיפול שמרני בפציעות ובתהליכי מחלה שונים. זה ממלא תפקיד חשוב במיוחד בפציעות טראומטיות (הקשורות לתאונה) כגון שברים בעצמות לא מורכבות, חבלות, זנים וקרעים ברצועות או גידים.
שברים בעצמות מסובכים בהם שֶׁבֶר האתר נעקר או שיש רסיסי עצם ברקמה הסובבת, לא רק לטפל בגבס, אלא גם לנתח אותו. לאחר פעולות, ניתן ליישם יציקת גבס לשיפור אימוביליזציה. יציקת גבס יכולה גם לסייע בריפוי שינויים לא טראומטיים כמו תהליכים דלקתיים עצמות or המפרקים, עקממת (עקמומיות של עמוד השדרה) ותקלות בילודים או בילדים (כף רגל, מחלת פרתס).
תבניות גבס
את קיבוע הגפיים (הידיים והידיים, הרגליים והרגליים) ניתן לעשות באופן אינדיבידואלי במצבים שונים ובדרגות יציבות מסוימות: גבס עגול מכסה את כל היקף האיבר. זהו יציקת גבס סגורה שאינה מאפשרת התרחבות גדולה. טיח מפוצל מוחל בתחילה כמו טיח עגול.
לאחר שלב של התקשות, יציקת הטיח מנוסרת לאורכה ומשאירה פער של כ -1 ס"מ בטיח. תחבושות אלסטיות נכרכות סביב הטיח כדי לחזק אותו. אם הקיצוניות תופחת כעת, לרקמה יש מקום להתרחב.
במקרה של קליפת טיח, כמחצית האיבר הפגוע מכוסה, במקרה של סד גבס פחות ממחצית. המעטפת או הסד נועדו בדרך כלל רק למנוע תנועה מסוימת ולהבטיח קיבוע במישור אחד. מדריך טיח כביכול עוטף איבר לחלוטין.
למשל, של המטופל רגל מטויח מה רגל תחתונה אל ה ירך, ובכלל זה מפרק הברך. אם יש ליישר או לשתק את עמוד השדרה, ניתן להשתמש בקליפה האחורית או במחוך טיח. הראשון מכסה רק מחצית מהפלג גוף עליון, ואילו מחוך גבס, כמו מחוך קונבנציונאלי, מכסה את כל פלג הגוף העליון מהאגן ועד בית החזה.
