מהן אפשרויות הטיפול?
ספחת הינה מחלת עור מורכבת המתרחשת בהישנות ויכולה להיות מלחיצה מאוד עבור אלו שנפגעו. קיימות אפשרויות שונות לטיפול ב- ספחת, המותאמים באופן אינדיבידואלי למטופל. הבחנה בסיסית נעשית בין טיפול מקומי למערכת ספחת.
בהמשך יוצגו אפשרויות הטיפול האישיות של טיפול מקומי ומערכתי בפסוריאזיס. כל החולים הסובלים מפסוריאזיס מקבלים חומצה סליצילית ו אוריאה כטיפול בסיסי ליישום מקומי. חומרים פעילים אלה משרתים את המטרה של קרטוליזה, כלומר הסרת עודפי הקרנית.
מלבד טיפול בסיסי זה, ישנן תרופות אחרות יעילות מקומית. יש להם השפעה אנטי דלקתית או מעכבת גדילה על תאי העור. התרופות המשמשות הן גלוקוקורטיקואידים כמו mometasone furoate, ויטמין D נגזרות כמו קלציפוטריול, נגזרות זפת סינטטיות (דיתרנול), תכשירי זפת (זפת פחם) ורטינואידים.
במקרים חמורים של פסוריאזיס, משולבים גורמים מקומיים אלה עם גישות טיפוליות מערכתיות או פוטותרפיה. טיפול UV-B הוא אחד הפוטותרפיות האפשריות לפסוריאזיס. העור מוקרן עם החלק הקצר של אור ה- UV.
אומרים כי לטיפול זה יש השפעה מעכבת גדילה על תאי העור של שכבת העור העליונה וכדי להוריד את הווסת המערכת החיסונית. טיפול UV-A חודר לשכבות עור עמוקות יותר ויש לו השפעה אנטי דלקתית ומעכבת גדילה במיוחד. PUVA (psoralen plus UV-A) הוא סוג של ביניים בין טיפול מערכתי ומקומי.
בטיפול זה, החומר הפעיל פסורלן, ההופך את העור לרגיש יותר ל קרינת UV, מוחל על העור או נלקח כמרכיב פעיל בצורת טבליות. לאחר מכן מוקרן העור בקרני UV-A. במקרים של פסוריאזיס קשה, נגיעות של המפרקים או בתגובה לא מספקת לאמצעי הטיפול המקומי, נעשה שימוש באפשרויות טיפול מערכתי.
אפשרות אחת היא הטיפול ברטינואידים כמו איזוטרנטינואין. אלה מעכבים את קצב הגדילה של שכבות העור העליונות וניתן לשלב אותם היטב עם טיפול ב- PUVA. חומר פעיל נוסף המשמש הוא חומצה פומרית.
זה מעכב את התגובה הדלקתית בפסוריאזיס. בטיפול סיסטמי, מה שמכונה סוכני חיסון כגון מטוטרקסט או ciclospoprine A ממלאים גם תפקיד חשוב. תרופות אלו מווסתות את המערכת החיסונית ומהווים מרכיב חשוב בטיפול בפסוריאזיס. מה שמכונה ביולוגים (אינפליקסימאב, Adalimumab) משמשים כתרופות חדשות יחסית. אלו הם נוגדנים המשמשים כאשר טיפולים אחרים אינם פועלים.
אילו תרופות קיימות לפסוריאזיס?
לטיפול בפסוריאזיס, ישנם חומרים פעילים שונים המונחים באופן חיצוני או משתמשים בצורת טבליות וזריקות לטיפול סיסטמי. בינתיים ישנן תרופות רבות שיש להן יתרונות וחסרונות שונים. לקבלת סקירה פשוטה, מומלץ להבחין תחילה בין גורמים טיפוליים מקומיים לתרופות סיסטמיות.
בסופו של דבר יש להחליט איזו תרופה מתאימה ביותר למהלך של פסוריאזיס. - טיפולים מקומיים: לקורטיקואידים טיפוליים מקומיים (כולל מומטזון פורואט), נגזרות זפת (דיתרנול), תכשירי זפת, רטינואידים ו ויטמין D משתמשים באנלוגים. - טיפולים סיסטמיים: לטיפול מערכתי בפסוריאזיס, רטינואידים (איזוטרנטינואין), חומצה פומרית, מטוטרקסט, ציקלוספורין א, אינפליקסימאב ו adalimumab עדיף להשתמש.
- במקרים נדירים ניתן להשתמש גם ב- Enbrel®
מתוטרקסט היא אחת התרופות הוותיקות ביותר המשמשות לטיפול פנימי בפסוריאזיס. זהו סוכן מדכא חיסוני שמוריד את פעילותו של השטח המערכת החיסונית. החומר הפעיל מוזרק אחת לשבוע וָרִיד או עור או נלקח כטאבלט.
המינון הרגיל הוא בין 15 ל- 25 מ"ג. עם זאת, המינון המדויק נקבע בנפרד. לאחר כשבועיים עד ארבעה שבועות ניתן לצפות שההשפעה תתחיל להשפיע, אך היא אכן מופיעה בכ- 2% מהחולים.
ניתן להשתמש במתוטרקסט כדי להשיג את החופש הגדול ביותר האפשרי מהתסמינים בחולים אלה. מתוטרקסט הוא תרופה יעילה מאוד, אך למרבה הצער גם תרופה עם תופעות לוואי רבות. אסור להשתמש בו בתנאים רבים שקיימים מראש, מכיוון שהוא עלול להוביל להחמרה בתנאים אלה.
בפרט, חולים עם כבד אסור שתפקוד לקוי יקבל Methotrexate. הפרעות בולטות של כליה פונקציה, המערכת המטופויטית ו אלכוהוליזם יכול להיות גם התוויות נגד לטיפול במתוטרקסט. במהלך הטיפול עם מתוטרקסט, בדיקות סדירות של דם, כבד ו כליה יש לבצע ערכים.
Fumaderm היא תרופה בשימוש תכוף בפסוריאזיס. מדובר בטבליות המכילות פומאטות שונות. לתרופה יש השפעה אנטי דלקתית והיא נלקחת על פי לוח זמנים קבוע לאורך מספר שבועות.
ניתן לצפות להצלחה ראשונה בטיפול לאחר כ- 6 שבועות. לכן, נדרשת סבלנות מסוימת לטיפול זה. Fumarates משמשים לטיפול פנימי כאשר צעדים מקומיים אינם מספיקים או כאשר קיים פסוריאזיס חמור.
בכ- 50 עד 70% מהחולים, fumarates מובילים לחופש הגדול ביותר האפשרי מהתסמינים. התרופה עלולה לגרום לתלונות במערכת העיכול וב- כליה. במהלך הטיפול ב- Fumaderm, דם, כבד ו ערכי כליה לכן יש לבדוק באופן קבוע. מחלות בדרכי העיכול והכליה יכולה להיות קריטריון להדרה מהטיפול ב- Fumaderm.
