פרוסטגלנדינים

מבוא

מבחינה ביוכימית, פרוסטגלנדינים שייכים ל איקוזנואידים. הם מעין מבשר של חומצה ארכידונית המורכבת מחומצות שומן בלתי רוויות ארבע עם 20 אטומי פחמן. התכונה המיוחדת שלהם טמונה בתיווך של כְּאֵב, בתהליכי תגובות דלקתיות והתפתחות של חום.

פרוסטגלנדינים מורכבים מכמה תת-קבוצות. יש להדגיש כאן את הפרוסטגלנדין E2 (PGE 2) מכיוון שיש לו משמעות פיזיולוגית חשובה כהורמון מקומי, כלומר כהורמון רקמות. אתר הייצור או הביוסינתזה של איקוזנואידיםכלומר, גם של פרוסטגלנדינים, מתרחש ברשתית האנדופלזמית (ER) של תא.

פרוסטגלנדין E2 מיוצר במיוחד במהלך גירוי על ידי תגובות דלקתיות על ידי תאים של המערכת החיסונית, כגון מקרופאגים או מונוציטים. לֹא מְפוּתָח דם טסיות (תרומבוציטים) מגורה גם על ידי פרוסטגלנידין E2 כדי להבדיל ולהבשיל. בפרוסטגלנדינים, התמרת אות מתרחשת באמצעות קולטני קרום מיוחדים (מה שמכונה קולטנים מצמידים לחלבון G). פרוסטגלנדינים נמצאים בכל האורגניזם. מספר גבוה במיוחד נמצא ב זרעכלומר בהפרשת ה- ערמונית, מה שהוביל לשמו של ההורמון.

השפעת פרוסטגלנדינים

פרוסטגלנדינים משפיעים בעיקר על מה שמכונה מערכת המסנג'רים השנייה, חילופי מסרים מולקולריים בין תאים. לכן השפעתם באורגניזם היא מרובה. לתתי קבוצות שונות של פרוסטגלנדינים השפעות שונות.

ב מערכת העצבים, למשל, פרוסטגלנדינים גם מעכבים וגם מקדמים את העברת עירור לקצות עצבים סימפטטיים (חלק ממערכת העצבים האוטונומית, ראה: מערכת העצבים הסימפתטית). בשל המבנה הכימי שלהם, פרוסטגלנדינים יחסית לא יציבים, וזה חשוב להשפעתם הזמנית. מצד אחד, פרוסטגלנדינים פועלים ישירות, כפי שקורה בהתכווצות שרירים חלקים, אך מצד שני הם ממלאים את תפקידם החשוב יותר בעקיפין כהורמונים או כמעבירים עצביים.

זה גם המקום שבו ההשפעות של מרבית התרופות ביחס לפרוסטגלנדינים מתחילות. מאחר שפרוסטגלנדינים מעורבים בתהליכים דלקתיים ובהתפתחות חום ו כְּאֵב, נעשים ניסיונות להתערב בחילוף החומרים באמצעות מה שמכונה מעכבי ציקלואוקסינאז. זה מוביל לעיכוב של פרוסטגלנדין ובכך להקלה על הסימפטומים.

ככל הנראה התרופה הידועה ביותר הפועלת על פי עיקרון זה היא חומצה אצטילסליצילית, המכונה אספירין. ב כליה, פרוסטגלנדין E2 (PGE2) הוא הפרוסטגלנדין החשוב ביותר. למרות שהוא מיוצר בקליפת המוח הכלית, מדולה הכליה מייצרת פי הרבה יותר PGE2.

הפונקציה החשובה ביותר מבחינה פיזיולוגית של PGE2 ב כליה הוא הרחבת כלי דם וגידול ב דם זְרִימָה. PGE2 מגדיל את שחרורו של הורמונים רנין ופרוסטציקלין בתאי גופי הכליה. רנין הוא מרכיב חשוב במערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAAS).

מערכת זו מווסתת באופן משמעותי את הנוזל או האלקטרוליט לאזן של האורגניזם ולכן הוא יחידה מרכזית לוויסות דם לַחַץ. עם זאת, זה יכול להוביל גם למחלות. בתסמונת בארטר כביכול יש שחרור מוגבר של פרוסטגלנדין E2 ובכך פעילות יתר של ה- RAAS שתוארה לעיל.

הפרשת שתן מספקת עדות להיווצרות PGE2 ב כליה. כמו כן יש לציין כי מחלות כגון לֵב כשל או אי ספיקת כליות מגבילים מאוד את אספקת הדם לכליה ובכך את פעילותה התפקודית. עקב עיכוב של סינתזת פרוסטגלנדין, כאשר חולים מושפעים בולעים, למשל, חומצה אצטילסליצילית או דיקלופנק (NSAID), ניתן להחמיר מגבלה תפקודית זו.

לתתי-הקבוצות הבודדות של פרוסטגלנדינים יש פונקציות שונות. לדוגמא, לפרוסטגלנדין E2 (PGE2) יש תפקיד מגן ב בטן. תאי הממברנה הרירית של בטן לייצר פרוסטגלנדין E2.

ריר הקיבה מגן על בטן החל מ- חומצת קיבה, אשר ייצורו מעוכב על ידי PGE2. השפעה זו של PGE2 מבוססת בעצם על שלושה מנגנונים: PGE2 מגדיל מאוד את אספקת הדם ל רירית הקיבה, אשר נחוץ לתפקוד מיטבי. PGE2 מפחית את ההפרשה של חומצת קיבה על ידי תאי הציפוי של דופן הקיבה.

תאים משניים מייצרים ריר בקיבה. הפרשת ריר זו מוגברת ב- PGE2. שלושת המנגנונים הללו מסבירים מדוע תרופות כגון חומצה אצטילסליצילית (ראה: אספירין) יכול להוביל לחזרה דימום בקיבה או כיבים (כיבים פפטיים) כתוצאה מצריכה מוגברת. חומצה אצטילסליצילית היא מעכב ציקלואוקסינאז 1 (מעכב COX1), המגביל או מונע את תפקוד המגן של פרוסטגלנדינים.

• PGE2 מגביר מאוד את זרימת הדם לרירית הקיבה, דבר הכרחי לתפקוד מיטבי.
• PGE2 מפחית את ההפרשה של חומצת קיבה על ידי תאי הציפוי של דופן הקיבה.
• תאי צד מייצרים ריר בקיבה. הפרשת ריר זו מוגברת ב- PGE2.