שמות נוספים
מנגנון וסטיבולרי, איבר שיווי המשקל, איבר שיווי המשקל, יכולת איזון וסטיבולרית, תיאום תנועה, סחרחורת, אי ספיקת איבר שיווי המשקל
הַגדָרָה
איזון במובן היכולת לאזן מוגדר כיכולת לשמור על הגוף ו / או חלקי הגוף באיזון, או להחזיר אותם לאיזון במהלך התנועות. איבר שיווי המשקל משמש למדידת תאוצה לינארית ותאוצה סיבובית. המקולות אחראים על מדידת האצה לינארית ועל רישום סטיות של ראש מהאנכי.
זה עובד בעזרת קרום הסטטולית, מכיוון שלסטטוליטים יש אינרציה גבוהה יותר בהשוואה לאנדולימפה שמסביב. כתוצאה מכך, האנדולימפה מוסט עם סיליה של שער תאים במהלך תנועות, אך קרום הסטטוליט נשאר מאחור. סטיה זו של הסיליות גורמת להם להתרגש מפתיחת תעלות יונים (נתרן, אשלגן, סידן) ובדרך זו ניתן ליצור דחף עצבי ולהעבירו ל מוֹחַ.
קריסטות הקשתות משתלטות על רישום האצה הסיבובית. שוב, האינרציה משחקת תפקיד כמנגנון מדידה. הקופולה מתנהגת באופן פחות אינרטיבי מאשר האנדולימפה שמקיף אותה.
כאשר ראש מסתובב, האינרציה של האנדולימפה בתעלות חצי עיגוליות גורמת לו לפגר מאחורי הכוס, וכתוצאה מכך תנועה יחסית עם סטיה של סיליצי תאי החישה. גירוי זה מפעיל את אותו מנגנון העברה כפי שתואר כבר עבור המקולות. בסופו של דבר, המדידה של תאוצות אלו משמשת לקיזוזן מול מידע אחר כך שמצד אחד ניתן לשמור על שיווי המשקל ומצד שני, ניתן לתקן אובייקט במהלך ראש תנועות וכך ניתן להשיג רושם אופטי מתמיד.
האחרון נקרא רפלקס הווסטיבולו-עיני המשמש להתמצאות במרחב. זה דורש אינטראקציה של שרירי עיניים לתנועות עיניים מפצות, של צוואר שרירים לשינויים בתפקוד פיצוי בצוואר, ושל איבר שיווי המשקל. השלם מאפשר חיבור הדדית של הרכיבים הבודדים במרכז מערכת העצבים (מוֹחַ, גזע מוח, חוט השדרה) כמתואר לעיל.
כל המאמרים בסדרה זו:
