מהו המוגלובין?
המוגלובין הוא מרכיב חשוב בתאי דם אדומים, אריתרוציטים. הוא קושר חמצן (O2) ופחמן דו חמצני (CO2), ומאפשר את הובלתם בדם. הוא נוצר בתאי המבשר של האריתרוציטים (פרואריתרובלסטים, אריתרובלסטים), מתפוררים בעיקר בטחול. בדוחות מעבדה, המוגלובין מקוצר בדרך כלל ל- "Hb" ומתבטא בגרם לליטר או בגרם לדציליטר (g/L או g/dL).
המוגלובין: מבנה ותפקוד
המוגלובין הוא קומפלקס חלבוני המורכב מהפיגמנט heme וחלק החלבון גלובין. יש לו ארבע יחידות משנה, שלכל אחת מהן יש מולקולת heme. כל אחת ממולקולות ההם הללו מסוגלת לקשור מולקולת חמצן, כך שקומפלקס המוגלובין יכול לשאת בסך הכל ארבע מולקולות חמצן.
ההמוגלובין קולט את החמצן מהאוויר שאנו נושמים בכלי הריאה הקטנים, מעביר אותו בכל הגוף דרך זרם הדם ומעביר אותו לתאים ברקמות. המוגלובין עמוס בחמצן נקרא אוקסיהמוגלובין; כאשר הוא שחרר את כל מולקולות ה-O2, הוא נקרא דאוקסיהמוגלובין. בצורתו הפרוקה, הוא יכול לספוג פחמן דו חמצני בגוף, שאותו הוא נושא בחזרה לכלי הריאה הקטנים. שם, ה-CO2 משתחרר ונושף.
המוגלובין עוברי
HbA1c
ניתן לחלק את HbA לתת-סוגים שונים, אחד מהם הוא HbA1c. הוא ממלא תפקיד חשוב בבקרת הטיפול בסוכרת. תוכל לקרוא עוד על כך במאמר HbA1c.
מתי קובעים המוגלובין?
ריכוז המוגלובין הוא חלק סטנדרטי בכל בדיקת דם. ערך הדם Hb מעניין במיוחד אם יש חשד לאנמיה או לעלייה בכדוריות הדם האדומות (פוליגלובוליה). ערך Hb בדם מספק גם מידע עקיף על הפרעות במאזן המים (התייבשות, היפר-הידרציה).
אם יש חשד למחלות מסוימות, וכחלק מבדיקות מניעתיות מסוימות, הרופא יכול גם להשתמש בהליכי בדיקה מיוחדים כדי לבדוק אם קיים המוגלובין בשתן או בצואה. לדוגמה, Hb בשתן מעל ריכוז מסוים מספק עדות בין היתר:
- ריקבון של תאי הדם האדומים בדם (המוליזה)
- מחלות כליה (קרצינומה, שחפת כליה ואחרות)
- דימום בדרכי השתן
מתי רמת ההמוגלובין תקינה?
מתי יורד ערך ההמוגלובין?
ירידה בערכי מעבדה (Hb של פחות מ-14 גרם/ד"ל בגברים או פחות מ-12 גרם/ד"ל בנשים) מצביעים על אנמיה. עם זאת, זה לבדו אינו מצביע על הגורם לאנמיה: לשם כך יש לקבוע פרמטרים אחרים של תאי דם אדומים, למשל, ספירת אריתרוציטים, המטוקריט, MCV ו-MCH. דוגמאות למחלות עם אנמיה הן:
- אנמיה מחוסר ברזל (נפוץ אצל נשים צעירות)
- הפרעות בסינתזה של שרשראות גלובין (תלסמיה, מחלת תאי חרמש).
- מחלות כרוניות (לדוגמה, סרטן, דלקת כרונית או מחלות זיהומיות)
- מחסור בחומצה פולית או מחסור בוויטמין B12
ירידה בהמוגלובין מתרחשת גם עם דימום חריף מכיוון שהגוף אינו מסוגל לייצר תאי דם אדומים חדשים מספיק מהר.
יתר הידרציה (היפר הידרציה) מובילה גם לירידה בערך Hb בממצאי המעבדה. עם זאת, מדובר בחסרון יחסי בלבד. תכולת ה-Hb בגוף נשארת זהה בסך הכל, אך נפח הדם גדל, מה שגורם לירידה בריכוז ה-Hb. זו אנמיה בדילול, כביכול. יתר הידרציה מתרחשת, למשל, כאשר תמיסות עירוי מסופקות במהירות או בהקשר של אי ספיקת כליות.
מידע נוסף: המוגלובין נמוך מדי
מתי מוגבר המוגלובין?
ערך המוגלובין מוגבר הוא לעתים קרובות אינדיקציה למספר מוגבר של תאי דם אדומים. ברפואה זה נקרא פוליגלובוליה. זה מתרחש בין היתר במצבים הבאים:
- פוליציטמיה ורה (ריבוי פתולוגי של תאי דם שונים)
- מחסור כרוני בחמצן (מחלות לב או ריאות וכן שהייה ממושכת בגובה רב)
- אספקה אוטונומית או חיצונית של EPO (בהקשר של מחלות כליות או סימום)
ערך Hb יכול להיות גבוה מדי גם אם יש חוסר נוזלים בגוף (התייבשות). במקרה זה, בדומה לאנמיה בדילול, מדובר בסך הכל בעודף יחסי של כדוריות דם אדומות, אשר מפוצה על ידי אספקת נוזלים.
מה לעשות אם ערך ההמוגלובין משתנה?
סטייה קלה מערך Hb הסטנדרטי אינה מזיקה בדרך כלל. עם זאת, ערכי המוגלובין משתנים מתרחשים גם בהקשר של מחלות שונות הדורשות בירור נוסף.
אם ערך המוגלובין גבוה מספק עדות לפוליגלובוליה וזה מאושר, קיים סיכון מוגבר לחסימת כלי דם עקב הדם הצמיג יותר. לאחר מכן מטפלים בפוליגלובוליה באמצעות פלבוטומיות, והרופא ממשיך לבדוק את ההמוגלובין באופן קבוע.
