Tractus Spinocerebellaris: מבנה, תפקוד ומחלות

ה- tractus spinocerebellaris הוא מובהק סיבים עצביים קטעים המספקים מידע ל מוֹחַ מְאוּרָך מ חוט השדרה. זרם מידע זה כולל גירוי מוטורי וקואורדינטיבי של שרירים, כמו גם עמדות של המפרקים. זה קורה דרך מערכת החישה העמוקה התת מודעת, המאפשרת כיוון ושליטה לא מודע בפעילות השרירים ובמיקומי המפרקים.

מהו טרקטוס ספינוקרבלריס?

ה- tractus spinocerebellaris הוא השם שניתן למסלולים הצדדיים המוחיים הנושאים מידע פרופריוצפטיבי מה חוט השדרה (medulla spinalis) ל מוֹחַ מְאוּרָך (מוֹחַ מְאוּרָך). בתרגום המונח הלטיני tractus spinocerebellaris, ניתן להסיק את הקורס באופן חלקי. המונח טרקטוס מתייחס לדרכי רקמות או לקבוצת סיבים, -ספינו מתייחס ל חוט השדרה, ו- cerebellaris מתייחס ל מוֹחַ מְאוּרָך. הטרקטוס ספינוקרבלריס מחולק לטרקטוס ספינוקרבלריס הקדמי (בגחון ריצה חוט עצב) וטרקטוס spinocerebellaris האחורי (חוט עצב פועל גב). הגבי ריצה חוט עצב נחשב כמוליך הגירוי המהיר ביותר ב -120 מטר לשנייה במרכז מערכת העצבים. להעברה מהירה של גירויים יש יתרון שתנועות בתת מודע יכולות להתבצע במהירות במצבים מסוכנים. זה יכול להיות למשל משיכת היד מהכיריים החמות או בריחה כללית ממצבים מסוכנים. מסלולי עצב אלה אחראים בעיקר להעברת רגישות עמוקה תת מודע מחוט השדרה למוח הקטן, ובכך לעורר רצפי תנועות לא מודעים ושגרתיים. הם מהווים פונקציה חשובה לתפקוד מוטורי רגיש ויכולים להיות חיוניים במצבים שונים.

אנטומיה ומבנה

דרכי הסינפוקרבלר מחולקות לדרכי הרוחב המוחיות, טרקטוס ספינוקרבלריס הקדמי וטרקטוס ספינוקרבלריס האחורי. אלה ביחד מוליכים אמצעים פרופריוצפטיביים מה- medulla spinalis (חוט השדרה) ועד לאובוס הקדמי של הספינוקרבלום (האונה הקדמית של המוח הקטן). מציאים פרופריוצפטיביים הם זרם המידע החושי העמוק. מקור דרכי העצב הוא חוט השדרה. מסלולי הסיבים של הגחון ריצה tractus spinocerebellaris anterior מקבלים את קלטם מעצב השדרה ברמה הסגמנטלית בקרן האחורית. כאן הם עוברים לצד הנגדי ובחזרה. המעבר גורם לכך שהמוח הקטן מקבל דחפים מצד אחד בלבד (ipsilateral) של חוט השדרה. הסיבים של הטרקטוס spinocerebellaris האחורי מקבלים את תשומתם מעמוד השדרה עצבים ברמה הסגמנטלית בגרעין החזה האחורי ואינם חוצים בחוט השדרה. במהלך שלהם, הראשון תא עצב (נוירון) של שני גדילי הסיבים ממוקם בעמוד השדרה גנגליון. עמוד השדרה גנגליון הוא אוסף של תא עצב גופות שנמצאו בחלק האחורי שורש עצב של עצב עמוד השדרה. ב גנגליון קבוצת תאים הנמצאת בחומר האפור (nucleus dorsalis) של חוט השדרה, גדילי הסיבים של tractus spinocerebellaris מוחלפים אחורנית על הלמינה (תא עצב לוחות) V ו- VI לנוירון השני (תא עצב). החיווט של הטרקטוס spinocerebellaris הקדמי מתרחש ב lamina V-VII. מסלולי הסיבים מסתיימים במוח הקטן. דרכי העצב הפועלות בגב נכנסות למוח הקטן דרך מערבולת המוח הנחותה (pedunculus cerebellaris inferior) ודרכי העצב הפועלות בגחון נכנס למוח הקטן דרך peduncle cerebellar העליון (pedunculus cerebellaris superior). שתי מסיבי הסיבים מסתיימים באזור הקדמי של האובוס ובאזור האורך האמצעי. שתי החלקים שייכים למוח הקטן ומוציאים בטוחות גרעין אמבוליפורמיס וגרעין גלובוסוס.

פונקציה ומשימות

תפקידו של ה- tractus spinocerebellaris הוא להוביל את הגירויים הרגישים לעומק התת מודע בצורה של מידע מ- medulla spinalis אל המוח הקטן. המידע המודרך כולל בעיקר שליטה וכוונון רגישים של פעילות מוטורית עדינה מהפריפריה. גדילי הסיבים נבדלים לא רק בחיווט שלהם לנוירונים, אלא גם בתפקודים העיקריים שלהם. הטרקטוס ספינוקרבלריס הקדמי מוליך בעיקר גירויים מהפריפריה למוח הקטן. עם זאת, דחפי משוב ממסלולי הפירמידה היורדים מוזנים לפיכך גם למוח הקטן כדי ליידע אותו על רצף תנועה מוטורי שיוזם כעת. המסלול הספינוקרבלרי האחורי מעביר למוח הקטן מביאים פרופריוצפטיביים בצורה לא מודעת. המאפיין העיקרי כאן הוא מצב המתח של צירי השריר ומיקומי המפרקים האישיים עם גידים ומפרק קפסולות. הדחפים משכבות הגוף העמוקות יותר מגיעים כך לאיבר של לאזן דרך המסלולים הספינובליים. אבל גם מידע על התפיסה הפרופריוצפטיבית של עור קולטנים מועברים למוח הקטן דרך חוט העצב הגבי. המוח הקטן מתוודע לפיכך על כל הממצאים הפרופריוצפטיביים ויכול להשפיע על טונוס השרירים ביחס למצב המפרק המסוים באמצעות המפיצים הפוליסינפתטיים.

מחלות

אם מתרחשת הפרעה תפקודית של הטרקטוס ספינוקרבלריס עקב מחלה או טראומה מסיבית, תפקודים של הרגישות העמוקה הלא מודעת תמיד מופרעים. זה יכול לגרום, למשל, לאסינרגיה. אסינרגיה היא הפרעה ב תאום של קבוצות שרירים. הזמני תאום של קבוצות שרירים עבור רצף תנועות שרירותי מושפע במיוחד כאן. בנוסף, הפרעות בתנועה יכולות להופיע בצורה של דיסמטריה. במקרה זה מתרחשת היפרמטריה או היפומטריה. לא ניתן לשלוט על ביצוע ורצף התנועות באופן מכוון מטרה. תוצאה נוספת יכולה להיות מה שמכונה dys-diadochokinesia. ה תאום התנועות מופרעות, כלומר, לא ניתן לבצע רצפי תנועות ברצף. תלונות אחרות עשויות לכלול אטקסיה בהליכה (חוסר יציבות בהליכה כללית), נטייה ליפול, עוצמה רעד (רעד בגפיים), הפרעת פונטות ועוד הפרעות דיבור. ביסודו של דבר, בהפרעה של הטרקטוס ספינוקרבלריס, תמיד יש חסרים בתחום התפקוד המוטורי. המאפיין העיקרי הוא בכל תהליכי התנועה המתרחשים בפריפריה באמצעות פעילות שרירים ותנועות מפרקים. לא ניתן ליישם את השליטה במבנים הדרושים. התוצאה היא חוסר ביטחון, חוסר יציבות או רצף תנועות מוגזם.