סיבוכים
בין הסיבוכים השכיחים ביותר הם ברונכיטיס ו דלקת ריאות, אם כי אלה נגרמים על ידי פתוגנים אחרים. סיבוכים אפשריים נוספים הם:
- אוטיטיס מדיה
- נזק לריאות (פרצופים של ריאות ריאות)
- התקפים אפילפסיה
אִבחוּן
אם המחלה כבר נמצאת בשלב הקונסולסיוומי, קל לבצע את האבחנה על בסיס התקפי השיעול. במידת הצורך, בקטריה ניתן לאתר באמצעות ספוגית גרון (למשל של רירית האף). נוגדנים שנוצר על ידי הגוף כנגד הפתוגנים ניתן לאתר רק ב דם 2 - 4 שבועות לאחר הופעת המחלה.
סכנת זיהום
חיידק שעלת מועבר על ידי זיהום בטיפות. טיפות, לעיתים אינן נראות לעין בלתי מזוינת, מדרכי הנשימה (ריאות, קנה הנשימה, גָרוֹן, פה, גרון ו אף) של נגועים מכילים בקטריה. אם מספיק מאלה נכנסים ל דרכי הנשימה של אדם בריא, הם יכולים להידבק.
הזיהום יכול גם להיות מועבר, מיד ליד כביכול, באמצעות הפרשות אף, רוק או טיפות שנוחתות על היד המושטת אל המטופל בזמן שיעול. למרבה הצער, המחלה מדבקת במיוחד בשלב הראשון, הלא ספציפי מאוד. לעתים קרובות, האבחנה נעשית רק בשלב השני, כאשר הקלאסי שיעול מתקפות מתרחשות. בשלב זה, בדרך כלל היה לאדם המושפע קשר רב עם אנשים שייתכן שנדבקו. קבוצות הסיכון כוללות תינוקות (מכיוון שלעתים קרובות המחלה עוברת מהלך קשה ואף קטלני), ילדים קטנים וילדי בית ספר, מכיוון שהם נוטים יותר להידבק ב גן ילדים או בית ספר. אנשים עם הרבה ילדים בסביבת העבודה (למשל גן ילדים גם למורים) יש סיכון מוגבר לזיהום.
שיעול מלקות אצל מבוגרים
אם כי זלזול שיעול נחשב א ילדות מחלה, גם מבוגרים סובלים שַׁעֶלֶת שוב ושוב. באופן כללי, זיהום שעלת במבוגרים עובר את אותו מהלך כמו אצל ילדים, אך לעיתים קרובות מראה סימפטומים שונים במקצת. הסימפטומים שבדרך כלל קל לזהותם כמסוכנים אפילו על ידי הדיוטות, כמו גבוהים חום, המתרחשים אצל ילדים, נעדרים לרוב אצל מבוגרים.
התקפי השיעול האופייניים לחרפה שיעול הם גם שכיחים באופן משמעותי פחות בקרב מבוגרים מאשר אצל ילדים ותינוקות. לרוב גם לא ניתן לסווג את השלבים האופייניים אצל מבוגרים. נסיבה זו מובילה לכך שלעיתים קרובות לא מזהים נכון או בזמן את שעלת במבוגרים, מה שעלול להוביל לשיעור מוגבר של סיבוכים.
תסמינים אופייניים אצל מבוגרים הם בחילה, נחנק ו הקאה. עייפות כללית, אובדן תיאבון וכן עלולות להופיע הפרעות שינה. אולם באופן עקרוני המחלה הרבה פחות מסוכנת וקשה אצל מבוגרים מאשר אצל תינוקות ובעיקר תינוקות.
ככלל, אדם בוגר עם תפקוד תקין המערכת החיסונית צפוי לעבור מהלך מתון בלבד, או אפילו קורס ללא תסמינים (לא נראה קליני). בעולם המערבי, שעלת היא גם מחלה חוזרת בקרב מבוגרים, אם כי שעלת נחשבת אופיינית ילדות מַחֲלָה. מצד אחד, זה נובע מכך שא ילדות מחלה היא מחלה שהתרחשה רק אצל ילדים זמן רב לפני שהתאפשרו חיסונים נרחבים.
יש לכך שתי סיבות. או שהילדים שרדו היטב את המחלה ואז פיתחו הגנה חיסונית ספציפית כנגד הפתוגנים. אבעבועות רוח) או שהמחלה הייתה כה קשה שהילדים מתו.
כיום, רוב הילדים מחוסנים, וזו הסיבה שדרכי מחלה חמורות הפכו נדירות יותר בגלל המופע הנדיר יותר של המחלה (אולם גם כיום, תמותת תינוקות שַׁעֶלֶת זיהומים הם עדיין כ- 70%!) עם זאת, השפעת החיסון יכולה לדעוך לאחר שנים, ולכן זיהומים יכולים להופיע שוב. הורים ואנשים שעובדים עם ילדים רבים (למשל גן ילדים מורים) נמצאים בסיכון מיוחד, מכיוון שהזיהום יכול להיות מועבר גם על ידי ילדים מחוסנים מבלי שהם חולים בעצמם. מתן טיפול מונע של תרופות למבוגרים יכול אפוא להיות שימושי במקרה של מגע עם אנשים נגועים למרות ההגנה כביכול הניתנת על ידי החיסון. אפילו זיהום שכבר עבר את המחלה מספק הגנה רק כעשר עד עשרים שנה.
כל המאמרים בסדרה זו:
