אִבחוּן
האבחנה של פולימיוזיטיס קשה להכין בגלל המראה הרב שלו. בדרך כלל חושבים קודם כל על א שַׁפַעַתכמו זיהום, מחלה ראומטולוגית או תגובה תרופתית (למשל Simvastatin), לפני החשד לא פולימיוזיטיס מנווט. בעת אבחנה, ראשית חשוב לשלול את הסיבות האפשריות האחרות.
אחד מכלי האבחון החשובים ביותר הוא ככל הנראה דם בדיקה, בה ערכי דלקת ספציפיים (תאי דם לבנים, ערך CRPנקבעים גורמים ראומטואידים במידת הצורך). רק אז יכול האבחנה של פולימיוזיטיס לעיתים קרובות עשויים. בשל העובדה כי polymyositis הוא סוג של אידיופתי מיוזיס וכך שייך למחלות האוטואימוניות, כביכול נוגדנים עצמיים ב דם ניתן לזהות סרום אצל 90% מהחולים.
אולם בכ- 60% מהמקרים מדובר בעיקר נוגדנים מכוונת כנגד מרכיבי תאים ביולוגיים מולקולריים לא ספציפיים של תאי הגוף עצמו, רק בכ- 30% מהמקרים קיימים למעשה מיוזיסאנטיגנים ספציפיים או הקשורים למיוזיטיס, שהגוף מזהה באופן שגוי כזרים ונלחם בהם. אנטיגנים ספציפיים למיוזיטים כוללים מה שמכונה סינתזות tRNA, כגון Mi-2, SRP ו- Jo-1. הספציפי המתאים למיוזיט נוגדנים עצמיים (MSA), העשוי להתקיים וניתן לזיהוי ב דם של המטופל עבור אנטיגנים אלה, ולכן הם אנטי- Jo-1 נוגדנים, נוגדני Mi-2 ונוגדני SRP.
שָׁרֶרֶתאנטיגנים הקשורים כוללים PM-Scl, SS-A-Ro. אנטיגנים אלה מיוצרים על ידי התאים במגוון רחב של נזקי שרירים מסוגים שונים ומוצגים על פני התא. בחולים בעלי נטייה גנטית, ניתן לזהות את האנטיגנים הללו כזרים על ידי הגוף עצמו המערכת החיסונית, כך שתתרחש תגובה חיסונית נגד נוגדן-אנטיגן, מה שמוביל לתהליך דלקתי כרוני (שרירי). במהלך האבחון של פולימיוזיטיס נקבעים בין היתר ערכי הדם שהיא שיטת בדיקה נוספת בנוסף ל בדיקה גופנית, הסרת רקמות (שריר ביופסיה) והליכי הדמיה (אולטרסאונד, אלקטרומיוגרפיה, MRI).
בשל העובדה שמדובר בתהליך דלקתי (שרירי), שמופעל על ידי התגובה האוטואימונית, בדרך כלל נמצאים ערכי דלקת מוגברים (CRP = C-reactive protein, BSG = קצב שקיעת הדם) בדם של המטופל הפגוע. שרירים מוגברים אנזימים ניכרים גם הם, שמשתחררים מתאי השריר הפגועים לדם (CK-MM, GOT, LDH, aldolase, RF). ניתן להשתמש ברמת ערכי האנזים הללו גם כדי להסיק מסקנות לגבי היקף המחלה או נזק לשרירים ובכך לספק רושם ממצב המחלה הנוכחי. בנוסף, ודאי נוגדנים עצמיים בדם ניתן למצוא המעורבים בתגובה האוטואימונית האופיינית. מבדילים בין נוגדנים עצמיים ספציפיים למיוזיטיס (MSA) לבין נוגדנים עצמיים הקשורים למיוזיטיס (MAA).
