טיפול בדימום מוחי

כיצד ניתן לטפל בדימום מוחי?

חשוב להגיב מוקדם לתסמינים של א דימום מוחי ובעקבות הדמיה של דימום מוחי, להתחיל טיפול מהיר במטרה למנוע דימום משני ב 24 השעות הראשונות, המתרחש ללא טיפול אצל יותר משליש מהחולים, ולמזער נזק תוצאתי, למשל על ידי הפחתת הלחץ התוך גולגולתי המוגבר. . הבחנה מהותית נעשית בין אמצעים שמרניים וניתוחים לבין טיפול מעקב שיקומי. במסגרת הטיפול השמרני, הצעד הראשון הוא לנסות למנוע התרחבות דימום ועליית לחץ תוך גולגולתי, המתואמת עם מוֹחַ זִלוּף.

רבים מהחולים זקוקים לטיפול רפואי אינטנסיבי. בנוסף ל ניטור תפקודי גוף חיוניים (פרמטרים חיוניים), למשל דופק, דם לחץ וטמפרטורה, זה כולל נשימה מלאכותית בעזרת מכונת הנשמה המוחדרת לדרכי הנשימה (צִנרוּר) על מנת לשמור על אספקת החמצן בקרב חולים לקויי נפש. חולים אשר מצב זה קריטי שיש לפקח ביחידה לטיפול נמרץ, ואילו מטופלים ערים יכולים להיות מטופלים ב שבץ יחידה.

בשעות הראשונות עד הימים שלאחר ICB, דם יש לכוונן את הלחץ באמצעות תרופות אם הוא גבוה מדי אצל המטופל, אך יש לציין שאם הוא יורד מהר מדי ויותר מדי, רקמת העצבים סביב מקום הדימום עשויה להיות מסופקת פחות ותוספת מוֹחַ נזק עלול להיגרם. אורפידיל ו קלונידין (Catapressan) משמשים לרוב להורדה דם לַחַץ. Urapidil משמש בעיקר לחריפה לחץ דם מגביר.

הוא חוסם קולטני כלי דם אלפא 1 בפריפריה, מה שמוביל לירידה בהתנגדות כלי הדם ובכך מוריד לחץ דם. בנוסף, הוא פועל באמצעות מרכז סרוטונין קולטנים ובכך מדכא רגולציה נגדית שמופעלת בדרך כלל על ידי הסימפתטי מערכת העצבים. זה בדרך כלל גורם לתגובת נגד ב לֵב במובן של מוגבר קצב לב (טכיקרדיה) ועלייה בכוח פעימות הלב (כיווץ).

Urapidil משמש לטיפול ב לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם עורקי). תופעות לוואי עשויות לכלול בחילה, כאבי ראש וסחרחורת. Urapidil משמש גם תרופה לשעת חירום.

קלונידין פועל על קולטני אלפא 2 במרכז מערכת העצבים ובהמשך מפחית את שחרורו של נוראדרנלין, א נוירוטרנסמיטר זה חלק מה- מערכת העצבים הסימפתטית. זה בתורו מקטין את לֵב ציון (ברדיקרדיה) ומוריד לחץ דם (לחץ דם נמוך). כאשר נבלע בתחילה, עלולה להתרחש עלייה בלחץ הדם (יתר לחץ דם) קלונידין פועל גם באופן לא ספציפי על קולטנים אחרים.

תופעות הלוואי כוללות את הסימפטומים האופייניים המופיעים כאשר הסימפטטי מערכת העצבים הואט, כולל יבש פה, איטי בטן ומעיים, עצירות, עייפות וסחרחורת. קלונידין משופר ביעילותו על ידי חומרים שונים. אלה כוללים אלכוהול ותרופות נוגדות דיכאון.

חשוב גם הטיפול בהפרעות קרישה, שכבר הוזכרו כגורם סיכון. אפשרות אחת היא טיפול תחליפי, כלומר החלפת גורמי קרישה חסרים. במקרה של א דימום מוחי תחת הפרין טיפול, פרוטאמין סולפט יכול להינתן כנוגד.

הדילמה הטיפולית קיימת לעיתים קרובות כי מטופלים שנמצאים שנים רבות בטיפול נוגד קרישה אינם יכולים להפסיק זאת לפתע, אלא להישאר תלויים בטיפול, למשל בגלל מלאכותי לֵב שסתומים וסיכון מוגבר כתוצאה מהפקדת קרישי דם. מומים בכלי הדם ב מוֹחַ, למשל, cavernomas, האחראיים על ICB, יש לתקן בשלב מוקדם על מנת לשלול דימום חוזר. מכיוון שהתקפים אפילפטיים יכולים להופיע גם בכ -10% מהחולים עם דימום תוך מוחי גדול, תרופות אנטי אפילפטיות ניתנות באופן מניעתי או כאשר מתרחש התקף.

סוכר בדם יש לשמור על הטווח הנורמלי ולהימנע מגידול (היפרגליקמיה). אם חללי המוח (חדרי הלב) המלאים בנוזל השדרה (נוזל השדרה) מתרחבים יותר ויותר, ניתן ליצור ניקוז מלאכותי בכדי להפחית את הלחץ ובכך למנוע תזוזות המוניות של המוח והתכווצויות. ישנם מחקרים שבדקו תרופה שטרם אושרה, גורם רקומביננטי 7 א ', שבמחקרים ראשוניים הצליחה להפחית את קצב הדימום לאחר הדימום במתן השעות הראשונות לאחר הדימום. בהתאם למיקום וגודל הדימום, כמו גם בגיל המטופל ובמצב ההכרה שלו, ניתן להסיר דימום גם בניתוח.

ניתוח מתאים במיוחד לדימומים באזור גזע המוח אזור, שבו קיים סיכון של לכידת המרכזים החיוניים ל נשימה ומחזור. עם זאת, אין מעט מידע על היתרונות והחסרונות של ניתוח בהשוואה לטיפול השמרני בדימום תוך מוחי. לפיכך יש להחליט על יחס התועלת-סיכון של התערבות כירורגית. לאחר אמצעי הטיפול המוקדם הם: חשובים בהתאם לדפוס הכישלון, כמו גם לטיפול בגורמי סיכון וגורמים לדימום.

• פִיסִיוֹתֶרָפִּיָה,
• טיפול בדיבור ו
• ארגותרפיה