חירשות: גורמים, תסמינים וטיפול

כאשר אנשים לדבר על חירשות או חירשות, הם בדרך כלל מדברים על צורה קיצונית של אובדן שמיעה או אובדן שמיעה מוחלט או חוש השמיעה. במקרה זה, האדם המושפע אינו שומע דבר או רק מעט מאוד. לפעמים צלילים נתפסים, אך שפת הצלילים או משמעותם נותרים מוסתרים לאדם החירש. ניתן להקל על חירשות בעזרת שמיעה איידס או על ידי למידה שפת סימנים. למרבה הצער, טרם הושג תרופה מוחלטת לחירשות (חירשות) למצב הנוכחי של המחקר הרפואי.

מהי חירשות?

שמיעה איידס מגיעים במגוון עיצובים. הדגמים הנפוצים ביותר הם בדרך כלל אנלוגים מאחורי האוזן. אובדן שמיעה וניתן לפצות איתם לקויות שמיעה. הם מקלים על חיי לקות שמיעה את חיי היומיום. בגרמניה כ- 0.1 אחוזים (80,000 איש) מהאוכלוסייה הם חירשים. חירשות (אובדן שמיעה) מתרחשת כאשר צלילים וטונים אינם נתפסים או נתפסים רק במידה מוגבלת מאוד. הצלילים נכנסים לאוזן, אך איבר השמיעה אינו יכול לעבד או להעביר אותם. לעומת זאת, אובדן שמיעה מוגדר ככושר שמיעה מופחת. אובדן שמיעה כמו גם חירשות (חירשות) יכולים להשפיע על אחת האוזניים או שתיהן. ברפואה מבחינים בין חירשות מוחלטת (מעשית). בצורה הראשונה, האדם המושפע בעצם אינו שומע שום צליל. אם, לעומת זאת, קיימת חירשות מעשית, המטופלים עדיין תופסים צלילים בודדים, אך אינם יכולים עוד להבין דיבור. יתר על כן, חירשות מחולקת לחירשות מולדת ונרכשת. בכל הנוגע לחירשות נרכשת, רופאים מבחינים שוב בין הצורה הפרלינגלואלית לתור-לשונית. באחרונה, חירשות (חירשות) מתרחשת לאחר התפתחות התפתחות השפה. מכיוון שאנשים חירשים אינם יכולים לתפוס צלילים, הם אינם מסוגלים להגיב בהתאם. זה מקשה על התקשורת עם סביבת הדיבור והשמיעה. בנוסף, שמיעה היא תנאי בסיסי לרכישת שפה. הפרעות דיבור ושפה מופיעים לעתים קרובות מאוד אצל אנשים חירשים ומשפיעים בדרך כלל על חייהם המקצועיים ועל המגעים החברתיים שלהם.

סיבות

חירשות (חירשות) יכולה לנבוע מנזק מולד או נרכש. לקות שמיעה מולדת היא בדרך כלל תורשתית או נגרמת על ידי השפעות מסוימות במהלך הֵרָיוֹן. הגורמים המניעים הנפוצים ביותר של חירשות נרכשת (חירשות) כוללים דלקות אוזניים נגרם על ידי מחלת ליים, דלקת קרום המוח ו דלקת בשחיקה, ו חזרת. עם זאת, שטפי דם או פציעות באוזן הפנימית יכולים גם עוֹפֶרֶת ללקות שמיעה קשה. בנוסף, טראומה craniocerebral יכול לגרום לחירשות (אובדן שמיעה). חירשות תורשתית (חירשות) היא נדירה יחסית. כחמישה אחוז מהאנשים החירשים הם ילדים להורים שהם גם חירשים. עם זאת, חירשות מולדת (חירשות) יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה בילד שטרם נולד ברחם. זה המקרה, למשל, בגלל זיהומים כמו אדמת, בנוסף ל כּוֹהֶל, סם ו ניקוטין צריכה במהלך הֵרָיוֹן. בסופו של דבר, חוסר חמצן או טראומה במהלך הלידה יכולה להיות אחראית גם על נזקי שמיעה או חירשות (חירשות).

תסמינים, תלונות וסימנים

חירשות יכולה להיות נוכחת בכל גיל. אצל אנשים מסוימים זה קיים בלידה; אחרים מאבדים את חוש השמיעה במהלך חייהם. חירשות יכולה להיות חד צדדית או דו צדדית. התלונות ניכרות בעיקר בתחום התקשורתי והחברתי. חירשות דו צדדית אינה כוללת את תפיסת צלילי הסביבה. אנשים מושפעים אינם מגיבים כמצופה, מה שמקשה על החיים בסביבתם. ניתן ליצור קשרים חברתיים רק בקושי, ההזדמנויות המקצועיות מוגבלות. אם קיימת חירשות דו-צדדית מאז הלידה, בדרך כלל גם פיתוח הדיבור נפגע. אנשים מושפעים אינם שומעים את עצמם ולכן הם יכולים ליצור הברות רק באופן לא מספיק. בנוסף, חירשות מוחלטת אינה קשורה לעיתים רחוקות להתקפות של סְחַרחוֹרֶת. חלק מהחולים מתלוננים גם על מומים בעיניים, בכליות וב- עצמות. מצד שני, חירשות חד צדדית מובילה לליקוי שמיעה קל יחסית. במקרה זה, רק האוזן השמאלית או הימנית אינן מסוגלות לתפוס צלילים. אנשים מושפעים יכולים לחסום רעשי רקע מספיק במהלך שיחה, והם מתקשים להבין שיחות ליד האוזן החירשת. מרחקים, כמו למשל למכונית נעה, קשה לאמוד בחירשות חד צדדית.

סיבוכים

חירשות יכולה עוֹפֶרֶת לסיבוכים במקרים נדירים ובדרכים שונות מאוד. למשל, חירשות נרכשת במיוחד - כמו בכל אובדן חושי נרכש - יכולה עוֹפֶרֶת ל דכאון אצל אלו שנפגעו, כאשר המצב החדש מותיר אותם מרגישים חסרי אונים, כועסים או עצובים. כך גם לגבי תקשורת קשה המתרחשת עם אנשים שאין להם כל ידע בשפת הסימנים. בנוסף, הסיכון לתאונות מוגבר לעיתים קרובות בקרב אנשים חירשים. זה נכון במיוחד לכבישים עמוסים ומצבים דומים. בהתאם לכך, זהירות אמצעים רלוונטיים יותר בחיי היומיום. ייתכן שתל שבלול מוכנס יגרום לתופעות לוואי לא רצויות במהלך ההכנסה או מעבר לכך. הניתוח טומן בחובו סיכונים קטנים לפגיעה בעצב השמיעה (וכך, במובן הרחב ביותר, עצב הגוסטציה), יכול לצאת פצעים להידבק, יכול להוביל ל דלקת קרום המוח, או יכול להיות קבוע טינטון טריגר עבור אנשים מושפעים. ניתוחים לתיקון נזק לרקמות סיבתיות טומנים בחובם גם את הסיכונים הרגילים לסיבוכים. אלה עשויים להיות פעולות על עצמות השמע או על תעלת השמע. אחרת, סיבוכים אחרים תלויים במחלות בסיסיות אפשריות (התפשטות דלקת בשחיקה) ויש לבחון אותם באופן פרטני.

מתי כדאי ללכת לרופא?

אם הורים, קרובי משפחה או אפוטרופוס מבחינים כי צאצאיהם אינם מגיבים כלל או רק בעיכוב לצלילים בסביבה, יש לפנות לרופא מיד. זה מדאיג במיוחד אם לרעשים חזקים אין השפעה על האדם הנוגע בדבר. יש לחקור ולטפל בחריגות התנהגותיות, בתגובות גופניות של הילד רק במגע חזותי ובקול לא רגיל. אלה סימנים לקיים בריאות ליקוי שצריך לברר. אם במהלך החיים מתרחשת ירידה ביכולת השמיעה הרגילה, זהו גם סימן לאי סדירות שיש לבדוק בהקדם האפשרי. יש להבין ירידה בכושר השמיעה כאות אזהרה מהאורגניזם. יש צורך ברופא כדי להבהיר את הסיבה וכדי להתמודד עם הפרעות ארוכות טווח בזמן. אם פתאום ופתאום כבר לא ניתן להבחין בקולות מוכרים של הסביבה, יש צורך בביקור אצל הרופא. יש לבצע חקירות באופן מיידי על מנת שניתן יהיה לבצע אבחנה ואז לקבוע תוכנית טיפול. אם מתרחשות תלונות ואי סדרים נוספים בחירשות שכבר אובחנה, יש צורך גם בפעולה. במקרה של בעיות רגשיות ונפשיות, במקרים רבים האדם שנפגע זקוק לעזרה בכדי להתמודד טוב יותר עם המחלה בחיי היומיום.

טיפול וטיפול

בלי מתאים תרפיה, חירשות (חירשות) לא תשתפר. במיוחד בצורה מולדת או אובדן שמיעה עמוק, לאבחון וטיפול מוקדם השפעה חיובית על התפתחות השפה. לילדים, התערבות מוקדמת בצורת חינוך לדיבור ושפה וההשתתפות בבתי ספר מיוחדים לחרשים היא המוקד העיקרי. המטרה של תרפיה הוא בעצם לשפר את יכולות המטופל בחיי היומיום. שמיעה המותאמת במיוחד איידס משמשים אם עדיין קיימת יכולת שמיעה שיורית. במקרים של אובדן שמיעה חמור או חירשות מוחלטת (חירשות), ניתן להשתמש בשתל שבלול להחלפת תפקוד השמיעה. אם תרפיה לא אפשרי גם דרך עזרי שמיעה או כירורגי אמצעים, על המטופלים ללמוד לחיות עם האבחנה של חירשות (חירשות). זה כרוך למידה דרכי תקשורת אחרות, כגון שפה קריאת שפת הסימנים.

מניעה

בעצם אי אפשר למנוע חירשות תורשתית וחירשות. עם זאת, ניתן למנוע חלק מהגורמים המפעילים על ידי מניעה מתאימה. בנוסף, נשים בהריון יכולות לקחת שונות אמצעים ולהגן על שמיעת הילד מפני השפעות מזיקות. גורמי סיכון כמו זיהומים נגיפיים ניתן לחסל באמצעות חיסונים מגנים. היבט חיוני נוסף של מניעה הוא הימנעות מחשיפה לרמות גבוהות של רעש. הגנה על שמיעה יכולה לעזור כאן. במיוחד במהלך הֵרָיוֹן, תרופות מסוימות, כּוֹהֶל ו ניקוטין יש להימנע. לבסוף, מומלץ במקרה של דלקות אוזניים והפרעות שמיעה לפנות מיד לרופא למניעת חירשות (חירשות).

טִפּוּל עוֹקֵב

צורת הטיפול לאחר החירשות תלויה באופן ובאיזו שעה איבד השפיע את האדם שנפגע. מבחינים בין חירשות מולדת לרכישה. במקרה הראשון, המטופל נולד ללא שמיעה וגדל עם המגבלה. במקרה זה טיפול לאחר הליווי הוא ליווי מתמיד, בדרך כלל גם בבגרות. במקרה השני, המטופל נהיה חירש כתוצאה מתאונה, ניתוח לא נכון באוזן או השפעות חיצוניות אחרות. כאן, טיפול לאחר מצוין במיוחד. על האדם החירש ללמוד מאפס כיצד להתמודד עם אובדן החושים. זה יכול להיות מלחיץ רגשית עבור האדם החירש, כמו גם עבור קרובי משפחה קרובים. כמו במקרה של חירשות מולדת, טיפול אחר במקרה של חירשות נרכשת הופך גם לבן לוויה קבוע: לאדם המושפע יהיו שאלות לגבי התמודדות עם חירשות יומיומית, במיוחד בהתחלה. כאן, מומחה או מרכז ייעוץ מיוחד יכולים לספק תמיכה מקצועית. ביקורים מקבילים בקבוצות עזרה עצמית מספקים אפשרות להחלפה עם אנשים חירשים אחרים. במקרה של רגשות נוספים לחץ, יש להתייעץ עם פסיכותרפיסט. זה ייצב את הרווחה הנפשית של האדם המושפע. דכאון ניתן למנוע בדרך זו.

מה אתה יכול לעשות בעצמך

חירשות היא צורה מאסיבית של אובדן שמיעה שלעתים קרובות יכולים להיות מנוהלים הרבה יותר טוב על ידי אלה שנפגעו בעזרת עזרה עצמית בחיי היומיום. האמצעים תלויים בחולה ובצרכים או בתנאים שלו. עזרה עצמית נידונה בצורה הטובה ביותר עם רופא אף אוזן גרון המטפל או עם אקוסטיקן מכשיר שמיעה מנוסה. פגישה לקבוצת עזרה עצמית לאנשים עם לקות שמיעה עד וכוללת חירשות יכולה להיות שימושית מאוד במקרים רבים. ההחלפה עם אנשים מושפעים בנוגע לחוויות שלהם עם חוסר שמיעה וטיפים של שאר המשתתפים הם בעלי ערך רב להתמודדות המעשית וגם הפסיכולוגית עם המחלה. הנפגעים מובנים כאן לעתים קרובות יותר מאשר על ידי קרוביהם. בחיי היומיום, העזרה העצמית סביב לקות השמיעה יכולה להיות מאוד פרקטית. זה מתחיל בטלפון התמונה עם שפת הסימנים ועובר מעל השעון המעורר עד למידע של בני משפחה, חברים, שכנים ועמיתים. אלה צריכים לדעת כי אסור לפנות לאדם מושפע מאחור וכי יש לנסח בבירור את התקשורת כך שניתן יהיה לקרוא את השפתיים. אסור להזניח את הליקוי הפסיכולוגי הנגרם על ידי לקות שמיעה בעזרה עצמית. בהתמודדות חשוב במיוחד לייצב קשרים חברתיים.