שפה

השפתיים מורכבות משפה עליונה (labium superius) ושפה תחתונה (labium inferius). השפתיים מתמזגות בפינה הימנית והשמאלית של פה (אנגולוס אוריס). הם מכילים רקמת שריר ושבר הפה (Rima oris) יוצר את כניסה אל ה חלל פה. מבפנים יש להם עליון ותחתון פרנולום לביבי (frenulum labii superioris et inferioris), חיבור לסת.

היסטולוגיה

ניתן לחלק את השפתיים כבר מקרוסקופית לשני סוגי רקמות שונים. מבחוץ יש עור, שמתחלף מבפנים לקרום רירי. ניתן לחלק אותו לשלושה חלקים, שמתמזגים בצורה חלקה זה בזה, כך שלא ניתן לזהות גבול ברור.

העור החיצוני (pars cutanea) מורכב מקשקשי חרמן רב שכבתי אפיתל ומהווה מחסום מגן לעולם החיצון. הוא מורכב באופן אופייני מכמה שכבות של תאים על גבי זה. בשכבות תאים אלה וברקמה הבסיסית יש שער זקיקים, בלוטות חלב (כדי לשמור על שפתיים גמישות) ו בלוטות זיעה, בין השאר.

הקרטיניזציה נגרמת על ידי תאים מיוחדים גוססים הנקראים קרטינוציטים. בין הפנים לחוץ נמצא אזור המעבר בו נמצא השפתיים האדומות בפועל. אזור זה נקרא גם pars intermedia.

אזור זה מכיל גם קשקשים קרטין אפיתל, שהוא דק משמעותית מהאזור הקדמי. ה רקמת חיבור בולט לתוך הקשקשת אפיתל, אשר נקרא lamina propria ישירות מתחת לשכבות התאים. כאן, נימים עורקים רבים עוברים דרך השכבה העליונה הדקה.

כך נוצר הצבע האדום החזק של השפתיים. כאשר תכולת החמצן באלה נימים לולאות פוחתות, התופעה האופיינית לשפתיים כחולות (כִּחָלוֹן) מתפתח. השכבה הפנימית מרופדת באפיתל רירי, אפיתל קשקשי לא מקורן.

בנוסף למספר רב כלי וסיבי עצב, יש הרבה קטנים בלוטות הרוק המייצרים צמיג (רירי) רוק. זה שומר על לחות השפתיים וכמו הגדולות יותר בלוטות הרוק, מעורב בפירוק המזון שנלקח. מתחת לשכבה זו מסתתר שריר השפתיים (Musculus orbicularis oris) המוטבע בתוך רקמת חיבור. זה אחראי על תנועת השפתיים.