תיאור הכאב
ישנם סוגים שונים של כְּאֵב והטיפול בהם שונה. מסיבה זו, ככל ש- כְּאֵב מתואר, כך טוב יותר טיפול בכאב לאחר הניתוח. לצורך כך יש לציין את המיקום המדויק ואת מה שמכונה כְּאֵב יש לתאר את האיכות, את סוג הכאב.
לדוגמא, ניתן לאפיין כאב כדקירה, קידוח, עמום או שריפה. עוצמת הכאב היא גם גורם חשוב. במרפאות רבות זה נבדק מדי יום על ידי צוות האחיות בסולם 0-10.
כאן פירושו 0 חופש מכאב ואילו 10 פירושו הכאב החזק ביותר שאפשר לדמיין. רלוונטי גם עבור טיפול בכאב לאחר הניתוח האם האם הכאב קיים תמיד או חוזר באופן קבוע וגם האם ובאילו גורמים ניתן להגביר או להקל על הכאב. על מנת לקבל מושג על תהליך הריפוי, מהלך הכאב חשוב גם עבור הרופא.
יש לראות האם הכאב משתפר או מחמיר, האם הדמות משתנה וגם האם מיקום הכאב משתנה. הטיפול בכאב הנוצר בקשר להליך כירורגי (כאב לאחר הניתוח) נקרא “טיפול בכאב לאחר הניתוח”במינוח הרפואי. בדרך כלל מטפלים בכאבים לאחר ניתוח על ידי מתן תרופות לשיכוך כאבים.
בהקשר זה קיימת תוכנית צעד אחר צעד קפדנית הקובעת הן את סוג המינון של התרופות האפשריות. אמנם תוך ורידי (דרך וָרִיד) תרופות בדרך כלל עובדות הרבה יותר מהר ויעיל ברוב המקרים, מתן דרך הפה משככי כאבים (נטילת טבליות או טיפות) יש להעדיף. בחולים הסובלים מכאבים קלים לאחר הניתוח, הרופא המטפל מתחיל בדרך כלל לתת מה שנקרא משככי כאבים שאינם אופיואידים.
אלה משככי כאבים חלשים יחסית כמו אקמול, איבופרופן or נולגין. תרופות אלו מפעילות את השפעתן על ידי עיכוב מה שמכונה ציקלואוקסיאנזים. אלו הם אנזימים המעורבים בין היתר בשחרור מתווכי כאב.
ניתן להשתמש בחומרים פעילים מקבוצת משככי כאבים שאינם אופיואידים בשילוב עם אופיואידים אם נדרש. אופיואידים חזקים משככי כאבים שמכילים מורפיוםכמו חומרים ויעילים פי כמה יותר מתרופות מקבוצת משככי כאבים שאינם אופיואידים. עם זאת, לאחר ניתוחים גדולים במיוחד, כאבים לאחר הניתוח הם לעיתים כה קשים עד כדי מתן דרך הפה משככי כאבים כבר לא מספק הקלה מספקת.
במקרים אלה, ניהול מערכתי של אופיואידים הוא חלק חשוב בניהול כאב לאחר הניתוח. משככי כאבים אופיואידים משחררים את השפעתם ישירות במרכז מערכת העצבים על ידי חסימה ספציפית של נקודות המיתוג של תאי העצב וכך דיכוי העברת מידע על הכאב. אולם בגלל מנגנון הפעולה שלהם, מתן תרופות אלו עלול להוביל לתופעות לוואי קשות.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של אופיואידים בטיפול בכאב שלאחר הניתוח כוללות השפעה נשימה (נשימה דכאון), מפעילה בחילה, עצירות ו שימור שתן. ברוב המקרים, המטופל הסובל מכאבים לאחר הניתוח מקבל צנתר קרוב ל חוט השדרה (מה שמכונה "צנתר פרידורלי"). באמצעות גישה זו, חומרי הרדמה מקומיים המשמש להקלת כאב לאחר הניתוח ניתן למקם ישירות ליד חוט השדרה. לרוב השיטות לאחר הניתוח טיפול בכאב, המינון המדויק, הספציפי למטופל, עדיין מהווה בעיה עצומה.
ברוב המקרים, גורמים חיצוניים (קרובי משפחה, רופאים או עובדי סיעוד) אינם יכולים להעריך עד כמה הכאב שלאחר הניתוח שחש המטופל באמת ובולט. אפילו קשקשי הכאב הנפוצים יכולים רק לתת אינדיקציה. בנוסף, ההתייעצות הדרושה בין רופא לצוות סיעודי לפני יישום משככי כאבים מהווה עיכוב מיותר טיפול בכאב.
מסיבה זו, מה שמכונה "משכך כאבים מבוקר חולה (קצר: PCA)" נחשב כיום לשיטה היעילה ביותר בטיפול בכאבים לאחר הניתוח. המונח "משכך כאבים מבוקר חולה" מתייחס לעיקרון לפיו המטופל היחיד מסוגל לקבוע את המינון ואת מרווחי היישום של משכך הכאבים שנבחר על ידי הרופא באופן עצמאי. שיטה זו מאפשרת לצמצם את הזמן בין הצורך בתרופות לבין צריכת התרופות בפועל מכשעה לכמה דקות בלבד.
לכן כאב לאחר הניתוח נספג במהלך השיכוך הנשלט על ידי המטופל ברגע שהוא מופיע, ובכך משפר משמעותית את רווחתו של המטופל. בנוסף, ניתן לתת לחולה תחושה של אוטונומיה ועצמאות. ברוב המקרים, משכך כאבים מבוקר על ידי המטופל מתבצע באמצעות צנתר קרוב ל חוט השדרה.
המטופל הסובל מכאבים לאחר הניתוח יכול לווסת את המינון המשכך כאבים הנדרש על ידי לחיצה על כפתור. זה מאפשר התאמת מינון ממוקדת לעוצמות שונות של כאב לאחר הניתוח. כך המטופל מסוגל להתאים את מתן התרופות למצבים שונים.
אם למשל נדרשת גיוס, מיקום מחדש או פיזיותרפיה, מה שמוביל בדרך כלל לעלייה בכאב שלאחר הניתוח, ניתן לתת מינון גבוה יותר לפני תחילת הכאב. בנוסף, בולוס במינון (כלומר כמות בסיסית של משככי כאבים) מנוהל במרווחים קבועים דרך הקטטר. שיטה זו מבטלת גם את הסיכון למינון יתר של משכך הכאבים, מכיוון שמשאבת הכאב המחוברת לצנתר חוט השדרה מתוכנתת באופן שלא ניתן לחרוג ממנה מקסימאלית.
אם מקפידים על התוויות נגד של שיכוך כאבים בשליטת המטופל, שיטה זו מציעה מספר יתרונות על פני הטיפול הבסיסי הרגיל בכאב לאחר הניתוח. מעל לכל, ניתן להגדיל באופן משמעותי את שביעות הרצון והרווחה של המטופל הבודד על ידי המרווחים הארוכים ללא כאב. בסופו של דבר, לכך יש השפעה גם על נפש המטופל.
בנוסף, ניתן להקל על החשש של המטופלים מכאבים עזים לאחר הניתוח. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על גישה צעד אחר צעד ל טיפול בכאב. הבסיס של כל טיפול בכאב שלאחר הניתוח הוא תרופות מקבוצת התרופות האנטי-ראומטיות הלא סטרואידיות, כולל תרופות ידועות כגון איבופרופן or אקמול.
הם מנוהלים בדרך כלל כטבליות, מיצים או נרות. על מנת להשיג הקלה בכאב מתמשכת, יש צורך שהתרופה תמיד קיימת ב דם במינון מספיק. לכן ישנם מינונים קבועים וזמנים בהם יש ליטול את התרופה.
תרופות מעכבות תרופות כגון ברומליין, שניתן לרכוש בשם Wobenzym®, למשל, אמורים גם הם לתמוך בריפוי וכאבים לאחר הניתוח. עבור חולים עם כאב קל עד בינוני, טיפול בסוג זה של משכך כאבים בלבד מספיק לעיתים קרובות. במסגרת הטיפול התרופתי הבסיסי יש חשיבות רבה לרישום קבוע של רמת הכאב על מנת שתוכל להתאים את הטיפול בכאב במידת הצורך.
אם מופיעים מדי פעם כאבים חזקים יותר, למשל במהלך פיזיותרפיה, ניתן להשלים את הטיפול בכאב שלאחר הניתוח בתרופה חזקה נוספת, הנלקחת לפי הצורך. תרופות מקבוצת אופיאטים יעילים חלשים, המייצגים את השלב השני של תוכנית הכאב של ארגון הבריאות העולמי וניתנים בשילוב עם משככי הכאבים של השלב הראשון, מתאימות למטרה זו. אלה כוללים, למשל, את התרופה tramadol.אם הליך כירורגי קשור לכאבים עזים מאוד, מנוהל אופיאט חזק בנוסף לתרופות האנטי-דלקתיות שאינן סטרואידים (שלב 1), כמו התרופה דיפידולור.
אופיאטים פועלים במקום בו מתרחשת תחושת הכאב: במרכז מערכת העצבים. תופעות לוואי אופייניות הן בחילה, עצירות ועייפות. הם יכולים להוביל להגבלה נשימה ובדרך כלל מסוגלים לגרום לתלות. מסיבה זו חוששים מאופיאטים על ידי מטופלים רבים, אך הדבר אינו מבוסס כל עוד תרופות אלו נלקחות כפי שנקבע על ידי הרופא.
