תסמינים של התעלפות
כסימן להתמוטטות מתקרבת (התעלפות), סחרחורת, חיוורון, רעד, זיעה קרה, הבהוב או השחרת העיניים או צלצול באוזן. בהתקף ההתעלפות עצמו, האנשים שנפגעו מאבדים את הכרתם ועלולים לשקוע על הקרקע. מתפתל ו התכווצויות בגפיים לעיתים רחוקות מתרחשים במהלך ההתעלפות.
תסמינים של הגורם לקריסה יכולים להופיע גם (למשל חזה אטימות במקרה של א לֵב לִתְקוֹף, כאבי ראש במקרה של דימום מוחי, אובדן הכרה במקרה של א שבץ). ניתן לזייף התעלפות במידה מסוימת. אחד מחפש מקום מתאים שלא עמוס מדי ומתיימר להרגיש תחילה לא טוב: ההליכה מאטה, השיחה משתתקת ובסך הכל אתה נראה עייף וחלש.
כל זה קורה לאט, באותו זמן שאתה תופס את שלך ראש נגד כאב הראש לכאורה ונשום עמוק כנגד הסחרחורת המעושה פנימה והחוצה. לאחר שהודעת לחבריך על אי הנוחות, אתה מחפש את האוויר הצח. ה"התעלפות "האמיתית היא כנראה החלק הקשה ביותר, מכיוון שצריך ליפול בבטחה ולא לרצות לפגוע עוד יותר בעצמו.
מכיוון שהתעלפות היא שם נרדף לאובדן שליטה, האדם שמתיימר להתעלף יעצום את עיניו וירפה את שריריו, ואחר כך יעמיד פנים שיש לו שכחהכלומר לא לדעת כלום על מה שקרה קודם. עם זאת, חשוב להיות מסוגלים להבחין בין מתי מישהו רק מעמיד פנים לבין מישהו ממש מחוסר הכרה. במקרה של התעלפות קלה, זה עוזר להעיר את האדם מחוסר ההכרה על ידי הקשה על לחייו.
עזרה להחלטה פשוטה היא לבדוק את רפלקס. אם המטופל מתעלף בפועל, הם מצטמצמים או שאינם נמצאים עוד. רפלקס פשוט מופעל על ידי ליטוף לאורך הריסים: העין העצומה מהבהבת או צובטת בחולה שאינו מודע באמת. או שלוקחים זרוע ונותנים לה ליפול.
איש זוויעה לא ישפיל את הזרוע לגמרי על הרצפה. בכל מקרה, חשוב - בין אם מזייף ובין אם לא - לקחת את חוסר ההכרה ברצינות בהתחלה ולבדוק האם החולה הלא מודע עדיין נשימה. יש לעשות זאת בכדי לא לכלול את האפשרות שהמטופל סובל מאי ספיקת לב וכלי דם חריפה ויש צורך בהחייאתו.
