שֵׁם נִרדָף
מערכת עיכול
הַגדָרָה
המונח דרכי העיכול משמש לתיאור מערכת איברים בגוף האדם האחראית על ספיגתם, עיכולם וניצולם של מזון ונוזלים וחיונית לחיים נטולי בעיות.
סיווג דרכי העיכול
מערכת העיכול של גוף האדם מחולקת למערכת עיכול עליונה ותחתונה. מערכת העיכול העליונה: מערכת העיכול העליונה כוללת את פה ואזור הגרון שדרכו נספגים אוכל ונוזל. כאן מתבצעת העיבוד העיקרי של המזון.
בתהליך זה, המזון נמחץ באופן מכני גרידא פה על ידי השיניים ולחות על ידי בלוטות הרוק של חלל פה. שני מנגנונים אלה משמשים הכנה לתהליך הבליעה. חשוב שהאוכל יימעך לנגיסות קטנות.
זו הדרך היחידה שהיא יכולה לעבור דרך מערכת העיכול הבאה בגודלה. אי-הפרדה משמשת בכדי להפוך את העקיצות להחליק טוב יותר. לאחר פה וגרון, האוכל עובר דרך הוושט.
דרך אפיגלוטיס, אשר סוגר את קנה הנשימה במהלך הבליעה, האוכל נדחק בכיוון הנכון לוושט. כיווץ קצבי של שרירי הוושט מבטיח את דחיקת המזון כלפי מטה. לאחר אורך של כ- 50-60 ס"מ, האוכל מגיע ל בטן.
כאן מסתיים העיבוד המכני של המזון. מכאן ואילך, תהליכי פיצול כימיים ואנזימים מתרחשים יותר ויותר. ה בטן היא סביבה חומצית מאוד.
זה מבטיח את זה בקטריה, שנמצאים בכל המזון, נהרגים. העקיצות מופחתות עוד יותר על ידי תנועות לישה שריריות. נגיסת האוכל שנאכלה פעם הפכה לעיסת מזון ב בטן, ואז מועבר ל תריסריון.
כאן מתחילה מה שנקרא דרכי העיכול התחתונות. דרכי העיכול התחתונות: תריסריון (תריסריון) סופג את הגומי המגיע מהקיבה. כאן זה מעורבב עם מָרָה חומצות המיוצרות ב כבד ומאוחסן בכיס המרה.
זה מוביל לפיצול נוסף של האוכל. אנזימים לפיצול שומן (ליפאז) כעת מגיעים גם למערכת העיכול דרך הלבלב וכך מעורבבים עם האוכל. ה תריסריון הוא ואחריו מעי דק, שבתורם מחולק לחלקים נוספים, אך אלה זורמים זה לזה.
אחד עדיין מבדיל את הג'ג'נום ואת הגידול. החלקים האלה עוברים על ידי הכימאה שכמעט נוזלית כיום, כמה חומרים מזינים מופקים מהמזון כאן ומונגשים לתאי הגוף דרך דם. ה מעי דק ואחריו המעי הגס (מעי גס).
אחת המשימות העיקריות שלה היא דטוקסיפיקציה ועיבוי השימה. פינוי מים חשוב במיוחד מכיוון שבדרך זו, בנוסף לכמות המים הנצרכת, הגוף יכול גם למחזר את הנוזל במזון. כל עוד המזון נשאר במעי הגס, הוא הופך עבה וסמיך יותר ככל שמסירים את המים.
כעת נותרו במעי רק מרכיבי מזון שאינם שמישים. כל רכיבי המזון הדרושים הוסרו עד כה מהכימה והוחזרו לגוף. חלק מהמעי הגס נקרא חַלחוֹלֶת.
החלק הסופי של מערכת המעיים, הידוע גם בשם חַלחוֹלֶת, משמש כמקטע אחסון, המשמש לשמירה על הצואה המוכנה להפרשה עד שהכמות והעקביות מספיקים בכדי להתחיל את הצרכים. ככל שכמות הצואה עולה, כך גם הלחץ בתוך חַלחוֹלֶת. דרכי עצב מסוימות מעוררות כעת את הדחף לעשות את צרכיו אצל בני אדם.
עם הפרשת הצואה מסתיים מעבר העיכול מצריכת המזון להפרשה. מההתחלה ועד הסוף, האוכל מכסה תקופה של 60 עד 120 שעות. מנגנוני העיכול הם בעצם זהים בכל אדם, אך נבדלים מעט מאדם לאדם מבחינת תדירות הצואה.
בממוצע, תנועות המעיים מופרשות מדי יום או כל יומיים. עם זאת, זה יכול לקרות שעשיית צרכים מתרחשת אחת לשלושה ימים. תדירות צואה מוגברת עד למקסימום 3 צואה יומית עדיין נחשבת לפיזיולוגית. יש לברר תנועות מעיים תכופות יותר מבחינה רפואית, מכיוון שהפרעה מטבולית או ניצול יכול תמיד להיות הסיבה לכך. פעולת מעיים התרחש לאחר כשבוע, יש לנקוט באמצעים משלשלים. גם אפשרי חסימת מעיים במקרה זה יש להחריג (איליאוס).
