מבוא
מרה (או נוזל מרה) הוא נוזל המיוצר על ידי כבד תאים והוא חשוב לעיכול והפרשת מוצרי פסולת. בניגוד לתפיסה המוטעית הנפוצה לפיה מרה נוצרת בכיס המרה, נוזל זה מיוצר ב כבד. כאן, ישנם תאים מיוחדים, מה שמכונה הפטוציטים, האחראים על ייצור מרה.
בין כל שניים כבד לתאים יש תעלות קטנות אליהן הנוזל משתחרר. בנוסף, חומרים אחרים, כולל
- מלחי מרה
- כולסטרול
- בילירובין ו
- הורמונים מופרשים לתוכה.
צינורות אלה מתחברים יחד ליצירת תעלות גדולות וגדולות יותר (= צינורות מרה) ובסופו של דבר רק צינור אחד, Ductus hepaticus communis, מוביל את המרה מהכבד. בנקודת זמן זו, המרה היא לרוב דקה וצהבהבה, היא מכונה "מרה בכבד".
מצינור כבד שכיח זה מסתעפת צינור סיסטיק (Ductus cysticus) לכיס המרה, דרכו זורמת המרה לכיס המרה במקרה של זרימה חוזרת. אם אין מים אחוריים, הנוזל עובר דרך החלק הבא, צינור הכולדוכאל, אל ה תריסריון, שם צינור מרה סוף סוף נפתח לתוך הגדול פִּטמִית (papilla duodeni major) יחד עם צינור הלבלב. כיס המרה משמש אפוא למעשה כמאגר למרה. שם מסירים מים מהנוזל וגורמים לו להתעבות לכמעט עשירית מנפחו המקורי, מה שהופך אותו לצמיג יותר וצבעו נוטה כעת לירקרק ("שלפוחית שתן מָרָה").
הפקה
מדי יום, בני אדם מייצרים כ- 700 מ"ל של מרה, אותה מאחסנים בתחילה בכיס המרה, למעט אחוז קטן המועבר ישירות למעי. כאשר אוכלים מזון ושומנים מגיעים ל מעי דק, זה מגרה את שחרורם של שונים הורמונים, כולל ההורמון כולציסטוקינין CCK. הורמון זה מגרה את השרירים החלקים המוטבעים בדופן כיס המרה ובכך מוביל להתכווצות של כיס המרה.
זה גורם לתוכן של כיס המרה (כלומר המרה) להיות מועבר החוצה ולהיכנס ל תריסריון. פעילות של החלק הפאראסימפתטי של האוטונומי מערכת העצבים, המתווך כאן באמצעות ה- עצב הוואגוס, משפיעה באותה מידה על כיס המרה. המרה מורכבת בעיקר ממים (כ- 85%).
מרכיבים אחרים של המרה הם, בפרופורציות מסוימות,
- חומצות מרה
- אלקטרוליטים
- גליקופרוטאינים (מוזין)
- שומנים
- כולסטרול ו
- תוצרי הפרשת הגוף, כגון תרופות או הורמונים
הצבע בילירובין מסולק גם דרך המרה, שאחראית לצבע ירקרק עד חום. המרה ממלאת שתי פונקציות חשובות בגוף. מצד אחד, הוא משרת את עיכול השומנים.
חומצות המרה יוצרות מה שמכונה מיסלים ב תריסריון עם מרכיבי המזון שאינם מסיסים במים (כלומר שומנים, חלקם ויטמינים ו כולסטרול). זה מאפשר לחומרים אלה להיספג מהמעי לתוך דם. חומצות המרה מוסרות מהלומן בקטע האחורי של מעי דק ולחזור לכבד דרך ה- דם, שם הם זמינים שוב לעיכול שומן.
זה מציל את הגוף מסינתזה חדשה יקרה של חומצות המרה. תהליך זה נקרא מחזור אנטרוהפטי. התפקיד השני של המרה הוא להפריש מוצרי פסולת מטבולית או תוצרי פירוק של הגוף שהופכו בעבר למסיסים במים בכבד.
אם הרכב המרה אינו נכון, עלולות להתרחש בעיות. למשל, אם יש יותר מדי כולסטרול או יותר מדי בילירובין במרה ביחס לתכולת המים, אבני מרה (בהתאמה או כולסטרול אבנים, הצורה הנפוצה יותר, או אבני בילירובין) יכולות להיווצר. סימפטומטי אבני מרה להיות מורגש בלחץ כְּאֵב בבטן העליונה (הימנית), כאב דמוי התכווצות (כאבי בטן) ואולי צַהֶבֶת (איקטרוס).
צַהֶבֶת נגרמת מכך שתוצר הפירוק של האדום דם המוגלובין פיגמנט, בילירובין, כבר לא ניתן להפריש ולכן מצטבר בדם. כתוצאה מכך הצואה מאבדת את צבעה והופכת לאפרפר-לבן אבני מרהלחסימת צינורות המרה (המכונה גם כולסטזיס) גורמים רבים אחרים. אלה כוללים גידולים של צינור מרה or שלפוחית שתן, לבלב ותריסריון. בנוסף לחרטום הנ"ל, מחלות אלו גורמות גם לעיכול שומן מופרע, מה שאומר שגם מזון עתיר שומן אינו נסבל ומדי פעם ניתן למצוא שומן בצואה (סטטוריאה).
