תרפים
הפרעה קבועה של אשלגן יש להימנע מכל מחיר. לא רק חוסר האיזון בתהליכים פיזיים רבים מהווה מגבלה בחיי היומיום, אלא שהוא יכול גם לגרום לסיטואציות מסכנות חיים, במיוחד בקשר עם לֵב עירור, ולגרום נזק מתמשך לשריר הלב. הסיבה ל היפוקלמיה יש לזהות ולתקן.
ניתן לשקול מספר סיבות, למשל: היפוקלמיה יכול להיות מופעל גם על ידי תרופות, כולל אינסולין טיפול או שימוש ב תרופות משתנותכלומר ניקוז סמים. במצב החריף, הנמוך אשלגן יש לפצות את הרמה באופן מיידי, ללא קשר לסיבה. זה אפשרי בחלקו עם אשלגן-טבליות אוכל עשירות או אשלגן כלורי.
במקרים חמורים יש לתת אשלגן כלורי תוך ורידי תחת פיקוח קפדני. במקרה כזה יש להפעיל א.ק.ג. היפרקלמיה מתרחשת.
- תת תזונה קיצונית,
- הֲקָאָה,
- חמור שלשול.
סיבות
היפוקלמיה יכולות להיות סיבות רבות ושונות. קודם כל, זיהומים במערכת העיכול, שמובילים ל הקאה ו שלשול, יכול לגרום משמעותית מחסור באשלגן. הֲקָאָה של מקור אחר, כגון בולימיה, יש את אותה השפעה.
הגוף מאבד מלחים רבים וגם בטן חומצה במצבים אלה. זה מוביל לירידה בערך ה- pH. עם זאת, מכיוון שיש להחזיק את ערך ה- pH בטווח צר על מנת לבצע פעולות גופניות חיוניות, מפעילים ויסות נגד מטבולי, שמתחיל כעת לחסוך חומצות . זה קורה בכליות בתמורה לאשלגן.
לפיכך אשלגן מופרש יותר ויותר, בעוד אטומי H + נספגים מחדש. אקסטרים תת תזונה יכול גם להוביל לאובדן אשלגן ולחסרים בכל שאר המינרלים באזור דם. זה פשוט בגלל שהצריכה אינה מכוסה מספיק על ידי ה- דיאטה.
היפוקלמיה יכולה להיות מופעלת גם על ידי תרופות. בפרט לולאה תרופות משתנותכלומר תרופות המוציאות מים המשמשות לטיפול בצקת ריאות or לֵב כישלון, יכול לגרום לאובדן מוגבר של אשלגן. תרופות אלו מעכבות ספיגה מחודשת של מינרלים שונים, במיוחד אשלגן, בכליות, כך שמינרלים אלה מופרשים באמצעות השתן.
עם זאת, אינסולין טיפול עבור סוכרת יש גם תופעת לוואי של היפוקלמיה. אינסולין מבטיח שהתאים סופחים סוכר ואשלגן, כך שיישאר פחות אשלגן ב דם. מה שנקרא "תסמונת קוןגורם גם להיפוקלמיה.
זהו מה שמכונה היפר-אלדוסטרוניזם ראשוני, כלומר ההורמון אלדוסטרון אינו נתון למשוב ומשתחרר ללא שליטה. האלדוסטרון אחראי ב כליה לקליטת נתרן תמורת אשלגן. משמעות הדבר היא שרמת אלדוסטרון מוגברת מלווה בירידה ברמת האשלגן. ישנם שלושה גורמים שונים ל"תסמונת קון“: ייצור הורמונים בלוטת יותרת הכליה גידול, קליפת יותרת הכליה היפראקטיבית ומוטציות גנטיות. סימן לתסמונת זו הוא ההיפוקלמיה הבולטת בגיל צעיר.
