אלקלוזיס
היפוקלמיה יש השפעות מטבוליות על האורגניזם. בפרט, ריכוזי האלקטרוליטים וערך ה- pH של ה- דם שינוי. אם ה אשלגן ריכוז ב דם נמוך מדי, האורגניזם מפעיל מנגנוני פיצוי לייצוב הריכוז, כמו הסרום אשלגן חייב להישמר בטווח ריכוז צר כדי למנוע הפרעות קצב לב.
האיבר המכריע לפיצוי זה הוא כליה. ב כליה, אשלגן יונים מוחלפים באטומי מימן באמצעות חילופי ספציפי חלבונים. אשלגן נספג ואטומי מימן מופרשים. עקב אובדן מימן, ערך ה- pH של ה- דם עובר לתחום האלקליין, כלומר הוא מתחת ל 7.35. מכיוון שסטיית pH זו גם אינה תואמת את הנורמה, הריאות מתחילות כמנגנון פיצוי לערך ה- pH: היפוונטילציה, כלומר הפחתה בקצב הנשימה.
הפרעות בקצב הלב
ריכוז האשלגן בדם מווסת בטווח צר: מבחינה פיזיולוגית הוא נע בין 3.6 ל 5.2 mmol / l. חשוב מאוד למנוע רגולציה קפדנית זו הפרעות קצב לב. גם היפר- וגם היפוקלמיה יש השפעה אריתמוגנית על לֵב תאי שריר.
היפוקלמיה גורם לירידה בפוטנציאל הממברנה של לֵב תאי שריר. זה מגביר את הסיכון להפרעות קצב ספונטניות. זה יכול לעורר הפרעות קצב לב מסכנות חיים, במקרה הגרוע ביותר פרפור חדרים. מסיבה זו, יש לבדוק באופן קבוע את רמות האשלגן ולפצות בדחיפות על חריגות מהערכים הרגילים, אפילו בטיפול תרופתי, במיוחד כאשר לוקחים תרופות משתנות.
אינסולין והשפעתו
אינסולין הוא הורמון של הלבלב המיוצר ומופרש עם צריכת מזון ועיכול ויש לו השפעה מכרעת על רמת הסוכר בדם. אינסולין גורם לספיגת סוכר בצורת גלוקוז לתאים, החיוני להישרדותם, ולהובלת אשלגן אל פנים התא. אינסולין לכן יכול להוריד משמעותית את רמת האשלגן.
לכן רמת אינסולין גבוהה מהווה גורם סיכון פוטנציאלי להיפוקלמיה. ברפואה משתמשים בזה במקרה של חריפה היפרקלמיה, שעלול גם להיות מסכן חיים. על ידי מתן גלוקוז ואינסולין בו זמנית, ניתן להוריד את רמת האשלגן במידה ניכרת. חשוב לוודא כי המינון הנכון מנוהל כך שהיפוקלמיה לא תתרחש באופן קטלני בתמורה.
