שמות נוספים
היפוקלמיה, אשלגן מחסור אשלגן הוא אלקטרוליט (יסוד בתפזורת) שחשוב יותר מכל לריגוש של תאי שריר ועצב ולנוזל והורמון לאזן. יש לספק אותו לגוף באופן קבוע מבחוץ, מכיוון שכמות קטנה מופרשת מדי יום. אשלגן נמצא בכמויות גדולות בבשר, בפירות (בננות, משמשים, תאנים וכו ').
), אגוזים וירקות (תפוחי אדמה). אלקטרוליטים מופצים בכל הגוף בחדרים שונים לאחר הקליטה דרך המזון. אלה בעיקר ה דם מצד אחד וחללי פנים התא ומרחבי התאים מצד שני.
99% מכלל אשלגן בגוף נמצא בפנים התא. כתוצאה מכך, ריכוז האשלגן הוא גבוה מאוד (~ 150 mmol / l, לא ניתן לקבוע ישירות) בפנים התא ונמוך מאוד (~ 4 mmol / l, ניתן לקבוע על ידי דם דגימה) בדם. יש לשמור על הבדל זה בריכוז, מכיוון שהוא מכריע לריגוש של תאי הגוף (במיוחד תאי שריר / נוירון). בטווח הקצר, תנודות ב דם ריכוז (למשל עקב צריכת מזון) מפוצה על ידי העברה נוספת של אשלגן לחלק הפנימי של התאים; בטווח הארוך, הכליות מפרישות את האשלגן דרך השתן באופן המשתנה מאדם לאדם. אם ה כליה התפקוד אינו מספיק, המעי הגס יכול יותר ויותר להשתלט על משימה זו, אשר אצל אנשים בריאים ממלאת תפקיד כפוף להפרשת אשלגן.
הַגדָרָה
ריכוז האשלגן הרגיל בדם הוא 3.6 - 5.4 ממול / ליטר. ריכוז נמוך מ- 3.5 ממול / ליטר נקרא מחסור באשלגן (היפוקלמיה), מתחת ל -3.2 ממול / ליטר זה מתבטא בדרך כלל בתסמינים גופניים ומתחת ל -2.5 ממול / ליטר המחסור באשלגן יכול להיחשב מסכן חיים.
התרחשות
ריכוז האשלגן בדם רגיש לתנודות מכיוון שכמות האשלגן וטווח הסובלנות הם קטנים יחסית. זה הישג ניכר של הגוף לשמור על ריכוז בדם קבוע למרות התנודות בצריכת המזון. בהתאם לכך, מחסור באשלגן הוא הפרעה נפוצה באלקטרוליטים. התדירות היא כ 2-6% מהמאושפזים בבית החולים, בעיקר בגלל תרופות מייבשות (תרופות משתנות). הרוב מתון.
