האוזן הפנימית
In האוזן הפנימית (auris interna; מבוך; אוזן פנימית) הוא שבלול, שם הופך הצליל לדחפים עצביים. ממש לידו נמצא האיבר של לאזן (איבר שיווי המשקל). בניגוד ל האוזן התיכונה, האוזן הפנימית מלא בנוזלים, מה שנקרא פרי- ואנדולימפה.
לשני הנוזלים הרכב כימי שונה. ה גולגולת עצם, שבה האוזן הפנימית נמצא, נקרא עצם עלי עצם ונותן צורה מדויקת (מבוך גרמי). למבוך הגרמי מתווספים גם השבלול, בו שוכן איבר השמע, האטריום באוזן (וסטיבולום), הקשתות הגרמיות, בהן איבר שיווי המשקל שקרים והפנימיים תעלת השמע (בשר אקוסטי פנימי) עם השמיעה והוסטיבולרית עצבים (עצב וסטיבולוקוכליארי, עצב אקוסטי סטטי, עצב גולגולתי 8).
שבלול ואיבר השמיעה (איבר קורטי) איבר השמיעה באוזן טמון בתוך שבלול הגרמי. השבלול מתפתל בסיבוב סביב צירו. הוא מורכב משלושה ערוצים זה מעל זה, גרם המדרגות הטימפני (scala tympani), צינור השבלול (ductus cochlearis) וגרם המדרגות פרוזדורים (scala vestibuli).
בין שלושת הצינורות יש קליפות דקיקות (ממברנות) (קרום רייסנר וקרום בסיס), מה שעלול להוביל אובדן שמיעה or טינטון אם נפגע (למשל מחלת מנייר). איברי החישה בפועל לשמיעה ממוקמים בתעלת השבלול שבאוזן, שם גלים מכניים מומרים לדחפים עצביים. תוכל למצוא פרטים אנטומיים נוספים בנושא שלנו: האוזן הפנימית במקרה של דלקת (דלקת הלוע, נזלת), הרקמה הסובבת ב nasopharynx יכולה להתנפח עד כדי כך שחצוצרת האוזן באוזן הופכת צרה מדי ואינה יכולה יותר לבצע את תפקידה כמקווי לחץ.
במקרה של שַׁפַעַת- כמו זיהומים, לכן יכולה להתפתח תחושת לחץ דומה. בעת בליעה, פיהוק או לחיצה אוויר מלאכותית, כפי שמלמדים צוללנים, ניתן בדרך כלל לפצות על הבדל הלחץ אצל אנשים בריאים. האיבר של לאזן באוזן איבר האיזון האנושי רושם שני סוגים של תאוצה: תאוצה לינארית ותאוצה זוויתית.
אנו חווים תאוצה ליניארית באוזן כאשר אנו מתניעים מכונית, כאשר אנו נלחצים למושב או כאשר היינו עפים ברקטה. תאוצה זוויתית פירושה כל שינוי במיקום שלנו ראש מהמצב הזקוף. שני שקיות פרוזדורים (utriculus ו- sacculus) באוזן אחראיות על רישום האצה לינארית.
הם מצוידים בתאי חישה המכופפים במהלך תאוצה לינארית. כשהם כפופים הם מתרגשים ושולחים אותות ל מוֹחַ, כדי שנהיה מודעים לתאוצה. מערכת הארקייד באוזן זמינה לתפיסת האצה זוויתית.
מכיוון שעלינו לתפוס שינויים בעמדתנו בשלושת הממדים, יש לנו שלוש קשתות. הם מלאים בנוזל (אנדולימפה). כאשר ראש מועבר, נוזל זה נעצר עקב האינרציה שלו ובכך מכופף חיישן (כיפה, כף) בתעלה החצי-מעגלית.
הקפולה מוסטת נגד ראש תנועה ורושמת שינוי מהירות (= תאוצה). ככל שמצב הראש משתנה מהר יותר, כך הכיפה מוסטת יותר. שתי מערכות החיישנים - תאים חושיים של שקיות הפרוזדורים וכיפות הקשתות - מחוברות לעצב (nervus vestibulocochlearis, עצב הגולגולת השמיני), אשר שולח את כל המידע אודות שינויים במיקום אל מוֹחַ. אם מערכת החיישנים פגומה (למשל במיקום paroxysmal של Beningning סְחַרחוֹרֶת (BPLS), ורטיגו במיקום שפיר) או אם עצב הגולגולת השמיני (דלקת עצבים עצבית) הופך מודלק, אנו חשים סחרחורת. מידע נוסף זמין גם בכתובת: סחרחורת
