הַגדָרָה
תסמונת פוסט-טרומבוטית (PTS) היא הסיבוך המאוחר הנפוץ ביותר לאחר רגל וָרִיד פקקת (סגירת א וָרִיד על ידי דם קְרִישׁ דָם). זה מוביל לכרוני ריפלוקס גודש, כך שה- דם לא יכול לזרום בחזרה ל לֵב כראוי. ה דם לכן עוקף את הוורידים הסגורים בחלקם על ידי מעבר לורידים רציפים (מה שמכונה מחזור מעקפים), וזה יכול לגרום למה שמכונה אי ספיקה ורידית כרונית.
מצד שני, כתוצאה מה- פקקת, חולשה ותפקוד לקוי של המסתמים הוורידים לרוב נשארים או מחמירים לעתים קרובות. משמעות הדבר היא שהמסתמים אינם מסוגלים למנוע מהדם לזרום חזרה לרגליים, וכתוצאה מכך איבוד דם מוגבר לרגליים. זה יכול להוביל לשינויים בבית ונקודות פתוחות.
גורם לתסמונת פוסט-טרומבוטית
תסמונת פוסטטרומבוטית פוגעת בחולים עם עומק רגל וָרִיד פקקת או פקקת רב-שכבתית. ב 50% ויותר מקרים, התסמונת הפוסט-טרומבוטית היא תוצאה של פקקת רב-שלבית. משמעות הדבר היא כי כמה קרישי דם קיימים באתרים שונים באזור רגל.
לדוגמה, הם עשויים להיות בעגל, בברך או ירך ועשוי להאריך חלקית לאגן. גורמי הסיכון להתפתחות פקקת ובכך לסבול מתסמונת פוסט-טרומבוטית כוללים את כל המחלות הקודמות במערכת הוורידית, כגון פלבטיס or ורידים בולטים (דליות), כמו גם נטיות לפקקת מולדת. גורמי הסיכון כוללים גם: הטריגר לפקקת הוא לעיתים קרובות ניוד ממושך, למשל בטיסות ארוכות, בבית חולים או לאחר שברים בעצמות. בבית החולים נעשים ניסיונות למזער את הסיכון לפקקת על ידי לבישה גרבי דחיסה ונטילת תרופות למניעת פקקת.
- עודף משקל
- לעשן
- תרופות המכילות אסטרוגן, כמו הגלולה
- הֵרָיוֹן
- מחלות סרטן
- פעולות וטראומות
בימוי של תסמונת פוסט-טרומבוטית
כדי להעריך את חומרתה של תסמונת פוסט-טרומבוטית, המחלה חולקה לארבעה שלבים. התקשות או שינויים ברקמות ונלקחים בחשבון.
- השלב הראשון מלווה בנפיחות, אך אין התקשות או שינוי ברקמות.
- בשלב II, בנוסף לנפיחות, התקשות העור ותת עורית רקמה שומנית מתרחשת.
- שלב III מאופיין בשינוי רקמות המשתרע מעבר לתת עורית רקמה שומנית.
- השלב הרביעי מלווה בהתקשות נרחבת (למשל, משפיעה על כולו רגל תחתונה) ועמוק. ברוב המקרים כיבים פתוחים (כיבים) מופיעים גם בשלב הרביעי.
