שיטות מדידה של הרכב הגוף
ישנן שיטות רבות לקביעת הרכב הגוף, אשר נבדלים באופן משמעותי בנוהליהם, דיוקם וזמינותם. ניתן לבצע את השיטה המדויקת ביותר רק בגוף שאינו חי ולכן אינה מתאימה לאבחון קליני על חולים חיים. יש לבחור את כל השיטות האחרות באופן ספציפי על פי סוג המטופל והבעיה העומדת בפנינו.
שיטה אחת אינה אופטימלית לכל המצבים והשאלות הקליניות השונות. בנוסף, כאשר מודדים על חולים חיים, המשותף לכל השיטות הוא שהם לא מודדים את הרכב הגוף באופן ישיר, אלא שואבים אותו דרך עקיפה מתכונות רקמה מסוימות. זה יכול להוביל לשגיאות שעלולות להשפיע על הטיפול במהלך ההערכה.
שיטת הבחירה לקביעת הרכב הגוף בבני אדם חיים היא כיום מה שמכונה "ניתוח עכבה ביואלקטרית (BIA)". שיטה זו נבדקה במחקרים ופרסומים רבים על דיוקה ומשמעותה בשאלות רלוונטיות ונמצאה טובה. ניתוח עכבה ביואלקטרית הוא כלי אבחון המאפשר קביעת הרכב הגוף במודל המורכב של 3 תאים.
כך ניתן לקבוע מי גוף, מסת ללא שומן, מסת רזה, שומן בגוף, מסת תאי גוף ומסה חוץ תאית. העיקרון של שיטה זו הוא שגוף האדם יכול לפעול כהתנגדות חשמלית. שתי אלקטרודות, אחת על שׁוֹרֶשׁ כַּף יָד ואחד על קרסול, מחוברים, שעליהם זורם זרם חשמלי קטן.
נמדדת ירידת המתח בהתאמה, שתלויה בגורמים שונים. כך, משקל הגוף, אורך הגוף והרכב הרמות של הגוף משפיעים על ירידת המתח האישית הזו. עם גובה ומשקל גוף ידועים, כעת ניתן לבצע רשימה מפורטת של הרכב הגוף באמצעות ירידת המתח. באמצעות יישום נוסחאות מיוחדות, ניתן להשתמש בשיטה זו גם להסקת מסקנות לגבי מחלות שונות הקשורות לאובדן תאים.
תסמינים קליניים מיוחדים, למשל החזקת מים ברקמה חוץ-תאית, עלולים לגרום לשינוי בתוצאות המדידה. מחקרים הגיעו למסקנה שלמרות שהשיטה מאפשרת פירוט טוב של ההרכב, טעויות חישוב אינדיבידואליות של עד 8% ב אחוז שומן בגוף יכול להתרחש. בניתוח עכבה ביואלקטרית חשוב שהאלקטרודות ימוקמו במיקום הנכון וכי ההליך יבוצע על פי התקן המוסכם הבינלאומי.
רק אז ניתן להשוות את התוצאות, שכן אחרת יתכנו תנודות חזקות בנתונים. שיטה נוספת לקביעת הרכב הגוף היא כפולה קרני רנטגן קליטה. באמצעות שתי צילומי רנטגן, הנבדלים באנרגיית הקרינה שלהם, ניתן לקבוע את הרכב הגוף בשלושה מרכיבים.
כאן ניתן לקבוע את סך השומן בגוף, מסת העצם והמסים האחרים. שיטת הכפול קרני רנטגן הקליטה משמש בעיקר בקשר לקביעת צפיפות עצם, אך משמש גם בהקשר להרכב הגוף הכולל בפרקטיקה הקלינית היומיומית. שיטה נוספת לקביעת הרכב הגוף היא מה שמכונה פלטיסמוגרפיה של עקירת אוויר.
כאן האדם שנבדק ממוקם במכשיר הניתן לסגירה כלפי חוץ. המכשיר קובע את המסה, ובמיוחד את נפח האדם וכך יכול להסיק מסקנות לגבי הרכב הגוף ובעיקר תכולת השומן. טכניקות הדמיה רפואיות מודרניות מאפשרות גם ניתוח מדויק של הרכב הגוף.
לשם כך ניתן להשתמש בטומוגרפיות תהודה מגנטית (MRT) וטומוגרפיות מחשב (CT). בשל הייצוג המדויק של הרקמות הרכות של גוף האדם, ניתן להשתמש בשיטות אלה לחישוב ההרכב בצורה מדויקת מאוד. בעבר, מה שנקרא calipometry שימש לעתים קרובות כדי לקבוע את אחוז השומן בגוף שנמצא מתחת לעור.
זה כולל לקיחת קפל עור בנקודות מסוימות בגוף ומדידת עוביו באמצעות מכשיר מיוחד. הערך הממוצע של ערכים אלה נותן מושג גס לגבי אחוז השומן בגוף שנמצא מתחת לעור של אדם ספציפי. היתרון הברור של שיטה זו הוא הפשטות והמהירות של ההליך, כמו גם העובדה שהיא מאוד משתלמת.
החיסרון הוא שניתן להשתמש בשיטה זו רק לקביעת אחוז השומן בגוף שנמצא ישירות מתחת לעור. לא ניתן לקבוע חלקים שוכבים עמוקים יותר של שומן בגוף. ראוי להזכיר גם את ה- BMI או אינדקס מסת גוף, המשמש לעתים קרובות לאבחון עודף משקל ו תת משקל.
במחקרים קליניים, ה- BMI נקשר למחלות כמו סוג II סוכרת, עודף משקל, השמנה, והפרעות אכילה, אם כי הקשר להרכב הגוף שנוי במחלוקת. מכיוון ש- BMI אינו מבחין בין שומן בגוף לבין מסת שריר, יישום המתודולוגיה עשוי לייצר נתונים שעלולים להוביל לאבחונים שגויים בעת הערכה. במיוחד אצל ילדים וקשישים הדיוק ב- BMI פוחת.
כלי אבחוני נוסף הוא מדידת היקף הירך, אשר נקבעת לעיתים קרובות בקרב חולי סיכון. כאן נקבע במיוחד שומן הגוף, המצטבר באמצע הגוף ומזיק במיוחד לגוף. החיסרון בשיטה זו הוא שלא כל שומן בגוף נקבע וכך אנשים מסוימים שיש להם גדול אחוז שומן בגוף ויחד עם זאת להיקף ירך קטן יחסית עשוי להיות תוצאה טובה יותר מאשר בשימוש בשיטות אחרות הקובעות את סך השומן בגוף. נושאים אלה עשויים גם לעניין אתכם:
- לרזות
- בניית שרירים
