פרקודין®

Paracodin® היא תרופה מקבוצת התרופות נגד תרופות (שיעול מדכאים) ומשמש לשיעול רגיז לא יצרני. החומר הפעיל הכלול בפרקודין הוא דיהידרוקודין. דיהידרוקודין הוא נגזרת של ה- אופיום אלקלואיד מורפיום ונגזרת של קודאין, אשר בתורו נקבע כמשכך כאבים ומשכך כאבים. בגרמניה, Paracodin® נופל תחת ה- סמים החוק, שמשמעותו ששחרור התרופה כפוף לבקרות מיוחדות.

מצב פעולה

החומר הפעיל דיהידרוקודין הכלול בפרקודין® הוא חבר בקבוצת האופיואידים. המונח אופיואיד מתייחס לקבוצת חומרים טבעיים וסינתטיים היעילים בקולטנים לאופיואידים. ההשפעות העיקריות של אופיואידים הם משככי כאבים חזקים (כְּאֵב הֲקָלָה), סדציה, נשימה דכאון (עיכוב של הנשימה) ו עצירות.

בשימוש ממושך, התפתחות תלות אפשרית. לדיהידרוקודין השפעה משככת כאבים חזקה, הוא משמש בעיקר בטיפול לטווח קצר לטיפול ברוגז לא יצרני. שיעול. זה יכול לשמש גם לחומרה בינונית כְּאֵב.

תופעות לוואי

החומר הפעיל דיהידרוקודין הכלול בפרקודין יכול לגרום לתופעות לוואי שונות כתרופה הפועלת על הקולטן האופיואיד. גירוד עם אדמומיות בעור עלול להופיע לאחר נטילת Paracodin®, המתרחשת ב? 0.1% מהמקרים.

תגובות אלרגיות קשות יכולות להופיע גם, אשר יכולות להתנפח בעוצמתן עד לתסמונת סטיבן ג'ונסון (? 0.01% מהמקרים). נטילת Paracodin® עלולה להוביל לעלייה בטונוס השרירים של השרירים החלקים, מה שעלול להוביל ל עצירות במערכת העיכול.

תופעת לוואי נוספת היא בחילה, גם הקאה, המתרחשת בתדירות גבוהה יותר בתחילת הטיפול. מדי פעם יש יבש פה. בתדירות גבוהה (?

1% מהמקרים) יש כאב ראש קל ונמנום קל, הפרעות שינה עלולות להופיע גם כן. כתופעות לוואי פסיכולוגיות, אופוריה ו שינויים במצב הרוח לעיתים נצפים. בנוסף, מצבים של בלבול אפשריים, גם הפרעות תפיסה עם הזיות מתרחשות (?

0.1%). בחולים עם קיים מראש אֶפִּילֶפּסִיָה או נטייה להתקפים, סיכון לפרכוסים (התכווצויות) מוגברת במהלך הטיפול ב- Paracodin® (0.1%).

חולים מתלוננים לעיתים קרובות על סחרחורת. במינונים גבוהים, דם ירידות לחץ והסינקופה שנוצרה, כלומר התעלפות פתאומית, עדיין אפשריות. יתר על כן, חולים שכבר יש להם ריאות תפקוד לקוי נקבע מראש להתפתח בצקת ריאות במהלך טיפול במינון גבוה עם דיהידרוקודין.

בנוסף, עלולות להופיע הפרעות נשימה, קוצר נשימה (קוצר נשימה) או נשימה דכאון (בדרך כלל במקרה של שימוש לרעה בדיהידרוקודין) אפשריים. באופן כללי, יש לציין כי טיפול ארוך טווח במינון גבוה מפתח סובלנות לתרופות ללא מרשם וכי מתפתחת תלות פסיכולוגית ופיזית. נטילת Paracodin® עם המרכיב הפעיל שלה דיהידרוקודין עלולה גם להוביל להידרדרות בראייה מכיוון שניתן להפחית את ביצועי שרירי העיניים.

לעיתים רחוקות מאוד עדיין מתרחשת הפרעה תפקודית בעיניים המתבטאת במיוזה (היצרות של תַלמִיד) או סקוטומה (? 0.01%). אין ליטול Paracodin® או Dihydrocodeine במחלות או מצבים מסוימים.

התווית נגד חשובה היא מחלות מסוימות של דרכי הנשימה, כגון אי ספיקת נשימה או נשימה דכאון, שכן שניהם מחמירים על ידי דיהידריודקודין. בנוסף, אסור ליטול את התרופה בהתקפי אסטמה חריפים או כרוניים אסתמה בסימפונות. אסור ליטול תכשירים לדיהידרוקודין גם אם מרכז הבקרה המרכזי של הנשימה, כלומר מרכז הנשימה, מופרע.

יתר על כן, דיהידרוקודין הוא בדרך כלל התווית בילדים מתחת לגיל ארבע. אם המטופל מכור ל אופיואידים, אלכוהול או תרופות הרגעה, יש להשתמש בדיהידרוקודין בזהירות רבה, אחרת ההתמכרות תוחמר. יש להקפיד על חולים אשר מטופלים עם דיהידרוקודין לאחר הסרת כיס המרה בניתוח.

בחולים שהיו מוגבלים כליה בתפקוד, יש להתאים את המינון כיוון שההפרשה איטית יותר. באופן כללי, יש להיזהר בשימוש בדיהידרוקודין בטיפול בחולים קשישים, מכיוון שהטיפול עשוי להשפיע על התנאים הקיימים. יש לשקלל את הטיפול בדיהידרוקודין בזהירות מיוחדת בחולים שקיימים בלוטת התריס, מופחת כבד הפרעות בתפקוד ו / או התקפים קיימים (אֶפִּילֶפּסִיָה). זהירות נדרשת גם בחולים עם כרונית עצירות, מכיוון שהאופיואיד עלול להעלות את הסיכון לעצירות.

יש לשקלל גם את הדיהידרוקודין בזהירות רבה במהלך הֵרָיוֹן. בשלושת החודשים הראשונים של הֵרָיוֹן אפשר לקחת את ההכנה אם האינדיקציה קפדנית מאוד. ברגע שהלידה מתקרבת, מתן דיהידרוקודין אינו מותנה מכיוון שקיים סיכון לדיכאון נשימתי לילוד.

מחקרים הראו מתאם בין צריכת דיהידרוקודין על ידי נשים בהריון לבין עיוותים של הילד. בנוסף, ילד שטרם נולד עלול לפתח תלות אם הוא נלקח לאורך זמן רב יותר. ילדים שאמהותיהם נטלו דיהידרוקודין שוב ושוב במהלך הֵרָיוֹן (בשליש האחרון) נמצא שיש תסמיני גמילה לאחר הלידה. דיהידרוקודאין הוא התווית במהלך ההנקה כי החומר הפעיל עובר פנימה חלב אם ועלול לגרום לתופעות לוואי אצל התינוק.