מי לא צריך לקבל הרדמת אינטובציה?
צִנרוּר כרוך גם בסיכונים מסוימים, כמו פגיעה במיתרי הקול או במבנים אחרים במערכת פה ואזור הגרון, מה שעלול להוביל לבליעה ו הפרעות דיבור ואפילו אובדן קול. לָכֵן, צִנרוּר יש לבצע רק עבור האינדיקציות הנ"ל. ניתן לבצע ניתוחים קצרים בגפיים, בדרכי האורוגניטל (למעט פרוצדורות לפרוסקופיות) או בעור הרדמה כללית ושימוש ב- מסכת גרון או אולי אפילו בהרדמה אזורית.
הליך של הרדמת אינטובציה
המטופל ממוקם במצב שכיבה עם ה- ראש מוגבה מעט על כרית קטנה. גישה ורידית נעשית מראש לצורך מתן התרופות הדרושות. משכך כאבים חזק (למשל סופנטניל או פנטניל) מנוהל תחילה.
לאחר מכן, חומר ההרדמה (בדרך כלל פרופופול) מוזרק. אם המטופל ישן ועוצר נשימה, החולה מאוורר תחילה עם מסכה המונחת היטב על הפנים. ואז מוזרק מרגיע שרירים (למשל cis-atracurium או succinylcholine), שמרפה את כל שרירי הגוף ובמיוחד את שרירי גָרוֹן.
הגלוטיס נפתח והצינור (נשימה ניתן להכניס לקנה הנשימה בעזרת מרית (גרון). הבלון סביב הצינור מנופח (= חסום) באמצעות צינור קטן ובכך סוגר את קנה הנשימה. כעת ניתן להעביר אוויר רק דרך לומן הצינור. ה נשימה הצינור מחובר למכונת ההנשמה באמצעות מערכת צינורות שמשתלטת על הנשימה עבור המטופל הישן.
אינדוקציה מאלחשת
מבוא פירושו העברת המטופל ער לחולה שישן עמוק. בתהליך, כְּאֵב, התודעה וכוח השרירים מסולקים. שלוש קבוצות של תרופות נדרשות לשם כך - משכך כאבים חזק (למשל סופנטניל), סַם (פרופופול) ומרגיע שרירים (למשל cis-atracurium). התהליך של צִנרוּר וגם הגדרת ההנשמה היא חלק מההקדמה. בתום האינטובציה, המטופל ממוקם לניתוח, לפיו יש להקפיד על מיקומי חלקי הגוף בעדינות ובצורה נכונה על מנת למנוע נזק למיקום.
