העצב הגלוסופרינגאלי שייך לגולגולת הגולגולת עצבים ויש לו שישה ענפים בהם הוא נושא סיבים מוטוריים, פרה-סימפטטיים, חושיים ורגישים. אצלם העצב הגלוסופרינגלי בעיקר מעצבב את הלוע, לשון, ושקד פלטין.
מהו העצב הגלוסופרינגאלי?
שנים עשר גולגולת עצבים צא מה- מוֹחַ בנקודות שונות ב ראש ומסתעף יותר ויותר כדי ליצור רשת של עצבים שעובר בעיקר בראש. העצב הגלוסופרינגאלי תואם לעצב הגולגולת התשיעי והוא ידוע גם כעצב הלוע הלשוני בגלל תפקידיו. שלא כמו מסלולים עצביים אחרים, עצבי הגולגולת אינם עוברים דרך ה- חוט השדרה. בנוסף, העצב הגלוסופרינגאלי שייך לתת-קבוצה של עצבי קשת הזימים מכיוון שהוא נוצר מקשת הזימים השלישית במהלך ההתפתחות העוברית. חמש קשתות זימים אחרות מולידות את העצב הטריגמינלי, ה עצב הפנים, וה עצב הוואגוס. רפואה מתייחסת לחלופין לעצבי קשת זימים כאל עצבי ברכיה - השליטה הצירית-מוטורית בעצב הגלוסופרינגל מכונה בהתאם לתפקוד ברכיו-מוטורי.
אנטומיה ומבנה
לעצב הגלוסופרינגל שישה ענפים עיקריים:
- עצב טימפני
- שקדים של ראמי
- Ramus sinus carotici
- רמוס הלוע
- Ramus musculi stylopharyngei
- רמי לשונות
העצב הטימפני או עצב החלל הטימפני מובילים ל האוזן התיכונה, שם סיבי החישה שלו תורמים למקלעת הטימפנית. המקלעת נמצאת בחלל הטימפני ומכילה גם סיבים של העצב הקארוטיוטימפני. בין מקלעת הטימפנה לאוטית גנגליון, העצב הקטן של petrosal יוצר קשר. זה ידוע גם בשם anastomosis של ג'ייקובסון. בנוסף, העצב הגלוסופרינגאלי מגיע לאוזן גנגליון דרך ענפי השקדים או שקדי הראמי. יתר על כן, ענף הצוואר (ramus sinus carotici) מסתעף מעצב הלוע הלשוני. הוא יוצר מצד אחד את גלומוס קרוטיקום ב עורק הצוואר (Arteria carotis communis) ומצד שני הסינוס קרוטיוס בעורק הצוואר הפנימי (Arteria carotis interna). ענף הלוע (ramus pharyngeus) של העצב הגלוסופרינגאלי מוביל למקלעת הלוע, שם הוא מתערבב עם סיבים מעצב הגולגולת העשירי (עצב הוואגוס), עצב הגרון (עצב הגרון מעולה), וצוואר הרחם העליון גנגליון (גנגליון צוואר הרחם מעולה). ה- ramus musculi stylopharyngei מעצבב את אחת ממעליות הלוע (שריר stylopharyngeus). לבסוף, ה- rami lingualis יוצרים קבוצת ענפים של העצב הגלוסופרינגאלי. הם מייצגים את ענף הטרמינל ומספקים את החלק האחורי של ה לשון.
פונקציה ומשימות
הענפים השונים של העצב הגלוסופרינגאלי מכילים סיבים מוטוריים כמו גם חושיים, חושיים ופרסימפתטיים. החלקים המוטוריים הם בעיקר נוירונים קרביים-מוטוריים ואינם כפופים לשליטה אנושית מודעת. ה- Ramus musculi stylopharyngei הוא יוצא מן הכלל, שכן מעלית הלוע היא שריר מפוספס ושייכת לשרירי השלד. זה משתתף בבליעה, בעבודה בשילוב עם שרירי הלוע, הפאלאטין והלשון האחרים. בעצב הטימפני, העובר על מקלעת התוף, העצב הגלוסופרינגאלי משתמש בסיבים רגישים להעברת תחושות כגון לחץ, כְּאֵבמגע, רטט וטמפרטורה במערכת האוזן התיכונה. הגנגליון האוטי, אליו מחובר מקלעת התוף, מווסת גם הוא בלוטות הרוק. בעזרת סיבים פרה-סימפטטיים, העצב הגלוסופרינגאלי תורם עוד יותר לאוטונומי מערכת העצבים. גלומוס קרוטיקום וסינוס קרוטיוס עוקבים אחר הנפוץ עורק הצוואר ועורק הצוואר הפנימי. גלומוס קרוטיקום מעביר מידע ל מוֹחַ בערך pH, חמצן, ו פַּחמָן דו-חמצני ב דם, בעוד סינוס הצוואר אמצעים לחץ דם. ב- medulla oblongata (]] medulla oblongata]], מרכז הנשימה ומרכז הדם מפעילים התאמות בעת הצורך, למשל, מגביר את קצב הנשימה. בנוסף, העצב הגלוסופרינגלי ממלא תפקיד בטעימה, ומספק את האזור האחורי של לשון עם סיבי עצב חושיים. בעל פה רירית יש לו מפתחות ניצנים בהם נמצאים קולטנים כימיים. השליש האחורי של הלשון מהווה מחצית מתפיסות הגוסט.
מחלות
נזק לעצב הגלוסופרינגל עלול לגרום לדיספאגיה, בה מזון או נוזל נכנסים אף. הבעיה נגרמת בעיקר מכשל של מקלעת הלוע ושיתוק נוסף של שריר הסטילופרינגוס. בנוסף, עם כישלון מוחלט של העצב הגלוסופרינגאלי, גיל הזהב מופיע בדרך כלל: אנשים מושפעים כבר אינם יכולים לתפוס אף אחד מה מפתחות איכויות בשליש האחורי של הלשון. עם זאת, הפרעות בליעה וטעימה יכולות להתרחש גם בשיתוף עם מחלות ותסמונות נוירולוגיות אחרות ולא תמיד מצביעות על נגע של העצב הגלוסופרינגאלי. שיתוק גלוסופרינגלי מלווה לעיתים קרובות בשיתוק של עצב הוואגוס; עצב האקססוריוס עלול גם להיות מושפע. זה לעתים קרובות בגלל גולגולת פציעות, הרעלה והפרעות נוירולוגיות כגון שבץ מוחי וצורות שונות של דמנציה. הלוע הוא עווית של הלוע עקב פוטנציאל פעולה מתמשך בעצב הגלוסופרינגל ומופיע בחומרה מחלות זיהומיות כמו כלבת or טֶטָנוּס. לכן, הרפואה יודעת זאת מצב כעווית גלוסופרינגאלית. Neuralgic כְּאֵב של החיך והלוע נובע גם מעצב הלשון-גרון במקרים מסוימים ועשוי להקרין אל הלשון, הגרון, הלסת והאוזן. התסמינים מופיעים בעיקר במהלך דיבור, בליעה, לעיסה או פיהוק ולעתים מלווים מפתחות הפרעות, עלייה ב רוק ייצור וחוסר תחושה באזור הפגוע. התמונה הקלינית ידועה גם בשם תסמונת קולט-סיקרד ומתעוררת באופן אידיופטי או משני בגלל דלקת עצבים, צלקות, או גידולים.
