מבוא
דכאון הוא ללא ספק הנפוץ ביותר מחלת נפש. להתמודד עם דכאון, חיוני לערב את הסביבה, במיוחד את בן הזוג והמשפחה. מה בדיוק המטפלים יכולים וצריכים לעשות, לעומת זאת, בדרך כלל לא ברור להם מכיוון שיש חוסר הבנה של המחלה וצרכי המטופל.
מה אני יכול לעשות כשותף כדי לתמוך בך?
בראש ובראשונה הבנת המחלה. כי דכאון היא למעשה מחלה, ולא רק בעיה במצב הרוח. לכן חשוב לפרש ולקבל את הסימפטומים של בן הזוג ככאלה, גם אם הם נראים שטותיים מנקודת מבטו של עצמו.
חולים דיכאוניים אינם יכולים פשוט "להתאחד" או לזהות את האבסורד שבסימפטומים שלהם באמצעות חשיבה הגיונית. לכן, יש לדבר על התחושות והעומסים, לא לעשות שום שיפוט ולתת לבן הזוג את האפשרות לחלוק את המחשבות הרעות וכך להקל עליהם. גם צמצום הפעילויות היומיומיות יכול להקל, מכיוון שדיכאון חסר לעיתים קרובות אפילו את המשימות הקטנות ביותר.
בן הזוג יכול גם לנסות להסיח את דעתו של האדם המושפע בפעילויות ותחביבים משותפים וכך לפרוץ את דפוסי החשיבה הדיכאוניים שלו. מה שעוזר בפירוט תלוי מאוד בחולה. לכן, באופן אידיאלי יש לייעץ לבן הזוג על ידי הרופא או המטפל ולהשתתף בטיפול.
האם עלי להשאיר את בן זוגי לבד או לנסות לתמוך בו באופן אקטיבי?
זה תלוי מאוד במה שהאדם הנוגע לסבול במצב. באופן כללי, יש להימנע משקיעה בספירלת המחשבה הדיכאונית ויש לכוון להפרעה פעילה של דפוסי החשיבה באמצעות הסחת דעת ופעילויות משותפות. עם זאת, אם מדובר בנטל נוסף בלבד בגלל חוסר הנעה ורגע של המטופל, הדחף להיות פעיל יכול להחמיר את הסימפטומים במצב זה.
אם לכן המטופל מקבל תמיכה פעילה, זה בהחלט מועיל. אם הוא דוחה זאת, אין לנסות לשכנע אותו לעשות דבר. במצבים כאלה, הדרך היחידה לעזור היא להגיב למחשבות ולחששות עכשוויים אם האדם הנוגע בדבר רוצה לחלוק אותם.
באופן כללי, העיקרון החשוב ביותר הוא להתייחס לדיכאון ברצינות. אף על פי שהיקף הלכי הרוח אינו מובן לעיתים קרובות, ניתן להבין את הדאגות והבעיות הבסיסיות. מתוך הבנה, ניתן אפוא להגיב לאדם המושפע ולא להשאיר אותו לבד במצב. אם זה מושג באמצעות פעולה משותפת או רוגע תלוי במטופל.
