אימונוגנטיקה עוסקת בבסיס הגנטי של התגובה החיסונית. בתחומו נחקרות מחלות ששניהן משפיעות על המערכת החיסונית ונטייה גנטית. ניתוחים גנטיים מהווים בסיס למחקרים אימונוגנטיים.
מהי אימונוגנטיקה?
אימונוגנטיקה היא תת תחום של גנטיקה. זה נגזר ממיזוג התחומים הרפואיים של גנטיקה ואימונולוגיה. אימונוגנטיקה היא תת תחום של גנטיקה. זה נגזר מהתמזגות של התחומים הרפואיים של גנטיקה ואימונולוגיה. גנטיקה חוקרת את ירושת התכונות מדור לדור באמצעות העברת הקוד הגנטי השמור בגנים. אימונולוגיה, לעומת זאת, היא חקר הבסיס הביוכימי של הגנת הגוף מפני פתוגנים, רעלים ותאים אנדוגניים מנווונים. המונח אימונוגנטיקה מכסה את כל התהליכים שיש להם בסיס גנטי ומשפיעים על ה- המערכת החיסונית. בשנים האחרונות גברה פעילות המחקר בתחום האימונוגנטיקה. מעניינים במיוחד שאלות הנוגעות למהלך המחלות המבוססות על נטיות גנטיות ועל האפשרות להשפיע עליהן עם גורמים מסוימים (גֵן תרפיה).
טיפולים וטיפולים
מחקרי אימונוגנטיקה עוררו תהליכים חיסוניים גנטית. היא עוסקת בעיקר בזיהוי וטיפול במחלות המבוססות על תהליכים אימונוגנטיים. קיימת חפיפה גם עם תחומי הגנטיקה והאימונולוגיה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לתהליכים אוטואימונולוגיים. אלו הם מחלות אוטואימוניות בו ה המערכת החיסונית מסתובב כנגד הרקמה של הגוף עצמו. התהליכים המובילים להתפתחות מחלות אלה עדיין אינם מובנים לחלוטין. עם זאת, ידוע כי חייבת להיות נטייה גנטית מחלות אוטואימוניות. בתגובה אימונולוגית רגילה, פולשים פתוגנים או חומרים זרים נדחים על ידי תאי החיסון של הגוף עצמו (לימפוציטים T ולימפוציטים מסוג B). בתהליך אלה מוכרים כזרים. במחלה אוטואימונית, זה בעיקר לימפוציטים T שתוקפים ומשמידים את תאי הגוף עצמו. הנחות יסוד מניחות כי האנטיגנים על פני התא בחלקם בעלי תכונות גנטיות דומות כוודאות פתוגנים. עם זאת, מערכת החיסון צריכה להיות בעלת סובלנות מסוימת לקבל את הקוד הגנטי כביכול זר. אם זה לא המקרה, מתרחשת מחלה אוטואימונית. מחלות אוטואימוניות לכלול סוג I סוכרת דיכאון, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, צליאק מחלה, ראומטואידית דלקת פרקים, מחלת גרייבס ועוד רבים. כל איבר יכול להיות מושפע. נכון להיום, אין טיפולים זמינים שיכולים לרפא באופן סיבתי הפרעה אוטואימונית. עד כה השתמשו בטיפולים סימפטומטיים כדי להרטיב את מערכת החיסון. עם זאת, בהקשר של אימונוגנטיקה, מחפשים שיטות שיכולות להילחם לחלוטין בהפרעות אוטואימוניות. יש הרבה אינדיקציות לכך גֵן טיפולים יעזרו לרפא מחלות אלה בעתיד. כמובן שאימונוגנטיקה חוקרת גם מחלות הנגרמות על ידי חסרים חיסוניים גנטיים. למרות זאת, ליקויים חיסוניים מולדים הם נדירים. ברוב המקרים ניתן לבצע כאן רק טיפולים סימפטומטיים. במקרה זה, תכשירים נוגדנים מזרים דם מיושמים באופן קבוע. נכון לעכשיו, האפשרות היחידה לריפוי מוחלט היא השתלת תאי גזע, לפיה מועברת מערכת חיסון חדשה. בתחום האימונוגנטיקה נערך גם מחקר גֵן טיפולים לריפוי מחלות קשות כאלה. יתר על כן, אימונוגנטיקה ממלאת תפקיד גם ב השתלת איברים. כאן יש למצוא תורמים מתאימים באמצעות בדיקות גנטיות. מאפיינים גנטיים מסוימים של המקבל והתורם חייבים להיות דומים. אחרת, המערכת החיסונית של המקבל תדחה מיד את האיבר שהושתל לאחרונה. במובן הרחב ביותר, אימונוגנטיקה כוללת גם בחינה של בקטריה ביחס להתפתחות ההתנגדות ל אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה. יחד עם זאת, שינוי גנטי מתמיד של זני חיידקים ו וירוסים נחקר גם על מנת להיות מסוגל להתפתח חיסונים בהקדם האפשרי.
שיטות אבחון ובדיקה
שיטות מעבדה אימונולוגיות זמינות לאבחון בהקשר לאימונוגנטיקה. שיטות מעבדה אלה מבוצעות מחד לאיתור מחלות ומצד שני לצרכי מחקר. בהקשר זה, אנטיגנים ו נוגדנים מנותחים על ידי מה שמכונה חיסונים. מבחני חיסון מייצגים פרוצדורות המשרתות איתור כמותי ואיכותי של מבנים מסוימים בנוזלים למפרט אנטיגנים ו נוגדנים. הם משמשים לאיתור פתוגנים כמו גם לגוף חלבונים. במקרה של מחלות אוטואימוניות, אך גם במקרה של זיהומים ואלרגיות, ניתן להשתמש בבדיקות חיסוניות לאיתור ספציפי נוגדנים. בעזרת שיטות אלה, האפיון הגנטי המולקולרי של סמני היסטו-תאימות מסוימים מבטיח את ההתאמה הגדולה ביותר האפשרית בין מקבל לתורם. השתלת איברים. השם קומפלקס היסטו-תאימות מרכזי (MHC) מתייחס לקבוצת גנים אנושיים החיוניים לתפקוד מערכת החיסון. שם נוסף של קומפלקס זה הוא מערכת האנטיגן הליקוציטים האנושי (מערכת HLA). מאפייני ה- HLA שונים מאדם לאדם. הם יכולים להיות שונים מאוד בין מקבל לתורם. כעת יש להשתמש בבדיקת המעבדה לקביעת מאפייני ה- HLA למציאת תורמים מתאימים השתלת איברים. במקביל, מעבדות רבות מבצעות גם בדיקות HLA לבדיקת מחלות אוטואימוניות כמו ואנקילוזינג ספונדיליטיס, ראומטואידי דלקת פרקים, צליאק מחלה או מחלות אחרות. מבוצעות בדיקות מתאימות גם עבור דם תורמים. או מטליות מהבוקלה רירית או נלקחות דגימות רקמות כדי לקבוע מאפייני HLA. יתר על כן, ניתן לבצע בדיקות אחרות כגון אבחון KIR, קביעת פולימורפיזמים בין-לוקיים או חיפוש מוטציות. באבחון KIR, למשל, נבדקים גנים של KIR המתבטאים על תאי הרוצח וקושרים HLA מסוימים מולקולות. ישנן עדויות לכך שגנים של KIR ממלאים תפקיד חשוב גם בהמטופויאט השתלת תאי גזע. ממצאי מחקר רבים באימונוגנטיקה מדגימים את הפוטנציאל של תחום זה ביחס לריפוי עתידי למחלות שלא ניתנו לריפוי.
