הפרעה דיסוציאטיבית: טריגרים, סימנים, טיפול

הפרעה דיסוציאטיבית: תיאור

הפרעה דיסוציאטיבית היא תופעה פסיכולוגית מורכבת. בתגובה לחוויה בלתי נסבלת, הנפגעים מחקים את הזיכרונות ממנה עד כדי מחיקת זהותם.

אנשים בריאים תופסים את ה"אני" שלהם כאחדות של מחשבות, פעולות ורגשות. בהפרעה דיסוציאטיבית, הדימוי היציב הזה של הזהות של האדם עצמו מתקלקל. מכאן נובע המונח דיסוציאציה (lat. לפרידה, התפוררות).

פיצול כזה בתודעה קשור בדרך כלל לחוויה טראומטית או לקונפליקטים רציניים. הפרעה דיסוציאטיבית מתרחשת לעיתים קרובות במקביל להפרעות נפשיות אחרות כגון דיכאון, סכיזופרניה או הפרעת אישיות גבולית.

ברוב המקרים, הפרעות דיסוציאטיביות מופיעות לראשונה לפני גיל 30. נשים מושפעות פי שלוש מגברים. ההערכה היא ש-1.4 עד 4.6 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מהפרעה דיסוציאטיבית.

הפרעות דיסוציאטיביות כוללות את ההפרעות הבאות:

אמנזיה דיסוציאטיבית.

זה מתייחס לאובדן חלקי או מלא של זיכרון הקשור לאירועים טראומטיים.

במקרים נדירים מאוד, אמנזיה דיסוציאטיבית גורמת לאובדן הזיכרון של כל החיים עד כה.

ההערכה היא שהסיכון לחוות אמנזיה דיסוציאטיבית במהלך החיים הוא שבעה אחוזים.

פוגה דיסוציאטיבית

מופעל על ידי אירוע מלחיץ, האדם המושפע עוזב לפתע את ביתו או מקום עבודתו ומקבל זהות חדשה (פוגה = בריחה). הוא כבר לא יכול לזכור את חייו הקודמים (אמנזיה). אם יחזור מאוחר יותר לחייו הישנים, לרוב אין לו זכרונות מעזיבתו ומההפסקה בזהות אחרת.

הסיכון להפרעה דיסוציאטיבית זו לאורך החיים הוא רק 0.2 אחוזים, מעריכים מומחים.

קהות חושים דיסוציאטיבית

אנשים מושפעים זזים מעט או בכלל אינם, מפסיקים לדבר ואינם מגיבים לאור, קול או מגע. במצב זה, לא ניתן ליצור איתם קשר. עם זאת, האדם אינו מחוסר הכרה מכיוון שהשרירים אינם רפים והעיניים זזות. הסימפטומים של קהות חושים דיסוציאטיבית אינם נובעים מבעיות אורגניות, אלא מלחץ פסיכולוגי.

קהות חושים דיסוציאטיבית מתרחשת לעתים רחוקות. מומחים מציעים שהפרעה דיסוציאטיבית זו מתרחשת ב-0.05 עד 0.2 אחוז מהאוכלוסייה במהלך החיים.

הפרעות תנועה דיסוציאטיביות

לדוגמה, אנשים שנפגעו אינם יכולים עוד לעמוד או ללכת בחופשיות, יש להם בעיות קואורדינציה או לא יכולים עוד להתבטא. ייתכן גם שיתוק. התסמינים יכולים להיות דומים מאוד לאלה של הפרעות נוירולוגיות, מה שעלול להקשות על האבחנה.

רגישות דיסוציאטיבית והפרעות תחושתיות.

ברגישות דיסוציאטיבית והפרעות תחושה, או שתחושת עור רגילה אובדת באזורים מסוימים בגוף או בכל הגוף. לחלופין, אנשים מושפעים מסוגלים רק חלקית לתפיסה חושית (כגון לראות, להריח, לשמוע) או שאינם מסוגלים לעשות זאת כלל.

השכיחות של הפרעות תנועה דיסוציאטיביות, תחושתיות ותחושה מוערכת בכ-0.3 אחוזים. נשים למרבה הצער סובלות ממנה לעתים קרובות יותר מגברים.

התקפים דיסוציאטיביים

התקפים דיסוציאטיביים הם התקפים פסיכוגניים שלעתים קרובות יש להם טריגר מצבי ספציפי (למשל, מצב מלחיץ). הם דומים מאוד להתקפי אפילפסיה אך שונים מהם בכמה אופנים. לדוגמה, יש להם התחלה מושהית (ממושכת) עם התחלה איטית, בעוד התקפים אפילפטיים מאופיינים בהתפרצות פתאומית. בנוסף, התקפים דיסוציאטיביים אינם מלווים באובדן זיכרון למשך ההתקף - התקפים אפילפטיים הם.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת אישיות מרובה)

הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא הצורה החמורה ביותר של הפרעה דיסוציאטיבית. זה ידוע גם בשם "הפרעת אישיות מרובה".

אישיותו של האדם המושפע מפוצלת לחלקים שונים. לכל חלק יש זיכרון אישי משלו, העדפות ודפוסי התנהגות משלו. לעתים קרובות חלקי האישיות השונים שונים מאוד זה מזה. הם גם אף פעם לא מופיעים באותו הזמן, אלא מתחלפים - והם לא יודעים דבר אחד על השני.

במקרים רבים, הפרעת אישיות דיסוציאטיבית היא תוצאה של חוויות קשות של התעללות.

קרא עוד על הנושא במאמר הפרעת אישיות מרובה.

הפרעה דיסוציאטיבית: תסמינים

הפרעות דיסוציאטיביות יכולות להתבטא בצורה שונה בהתאם לצורתן ולעיתים קרובות ממטופל למטופל.

גם הסימפטומים של הפרעה דיסוציאטיבית יכולים להשתנות מרגע לרגע אצל אחד ואותו אדם. לעתים קרובות הם גם משתנים בחומרתם בהתאם לשעה ביום. בנוסף, מצבי לחץ יכולים להחמיר הפרעה דיסוציאטיבית.

הפרעה דיסוציאטיבית יכולה לבוא לידי ביטוי גם באמצעות התנהגויות פגיעה עצמית. לדוגמה, חלק מהמטופלים גורמים לעצמם חתכים או כוויות כדי להחזיר את עצמם למציאות מהמצב הדיסוציאטיבי.

המשותף של הפרעות דיסוציאטיביות

למרות שהתסמינים של ההפרעות הדיסוציאטיביות השונות משתנים מאוד, מאובדן זיכרון ועד לתסמינים פיזיים, הם חולקים שני מאפיינים:

לפי הסיווג הבינלאומי של הפרעות נפשיות (ICD-10), אין מחלה גופנית בהפרעות דיסוציאטיביות שיכולות להסביר את התסמינים. ויש קשר זמני משכנע בין התסמינים לאירועים או בעיות מלחיצים.

הפרעה דיסוציאטיבית: גורמים וגורמי סיכון.

הפרעה דיסוציאטיבית מתרחשת בדרך כלל בהקשר של חוויות חיים טראומטיות. מצבי לחץ קשים כמו תאונות, אסונות טבע או התעללות מציפים את הנפש. הסימפטומים של הפרעה דיסוציאטיבית הם תגובת לחץ לעומס יתר זה.

לחוויות שליליות יכולות להיות גם השפעות ביולוגיות: מתח חמור יכול לשנות מבנים במוח. יותר מדי מהורמון הסטרס קורטיזול, למשל, פוגע בהיפוקמפוס, שהוא חיוני לזיכרונותינו.

החוקרים מניחים גם נטייה מולדת להפרעות דיסוציאטיביות. עם זאת, תפקידם של גנים טרם הובהר בבירור.

הפרעות דיסוציאטיביות מכונות לעיתים כהפרעות המרה מכיוון שהתוכן הנפשי עובר טרנספורמציה לפיזי. מנגנון זה נקרא "המרה".

הפרעה דיסוציאטיבית: גורמים לצורות השונות

איך בדיוק מתפתחות ההפרעות הדיסוציאטיביות השונות הוא נושא המחקר. לדוגמה, פיצול תודעה (דיסוציאציה) נחשב כגורם לאמנזיה ופוגה. חוויות מלחיצות או טראומטיות יכולות להיות מאוחסנות בדרך זו באופן שהן אינן נגישות עוד לאדם שנפגע. מומחים מניחים כי מדובר במנגנון הגנה. אם הנפש לא יכולה לעבד מצב בגלל שהוא מאיים מדי, היא משחררת את עצמה באמצעות דיסוציאציה.

הסיבה להפרעת אישיות מרובה (הפרעת זהות דיסוציאטיבית) נחשבת, מעל לכל, חוויות קשות של התעללות בילדות. הפיצול לאישויות שונות הוא הגנה מפני חוויות בלתי נסבלות שכאלה.

הפרעה דיסוציאטיבית: גורמי סיכון

הרגישות להפרעה דיסוציאטיבית גוברת אם הגוף אינו מצויד מספיק בכל מה שהוא צריך. לכן, הפרעה דיסוציאטיבית יכולה להיות מופעלת על ידי חוסר שינה, חוסר שתייה מספיק או חוסר פעילות גופנית.

הפרעה דיסוציאטיבית: בדיקות ואבחון

חשובים לאבחון של הפרעה דיסוציאטיבית הם התסמינים עליהם מדווח הנפגע לרופא/המטפל במהלך הייעוץ הראשוני (אנמנזה). הרופא/המטפל עשוי גם לשאול שאלות ספציפיות, כגון:

• האם אתה מתגעגע לזכרונות מתקופות מסוימות בחייך?
• האם אתה מוצא את עצמך לפעמים במקומות מבלי לדעת איך הגעת לשם?
• האם לפעמים יש לך רושם שעשית משהו שאתה לא זוכר? לדוגמה, האם אתה מוצא דברים בבית שלך שאתה לא יודע איך הם הגיעו לשם?
• האם אתה מרגיש לפעמים שאתה אדם אחר לגמרי?

הרופא/המטפל יכול גם לעשות שימוש בשאלונים מיוחדים או הנחיות דיון מוגדרות מראש ("ראיונות אבחון") במהלך הדיון באנמנזה.

במהלך הראיון, הרופא/המטפל שם לב לסימנים אפשריים להפרעה דיסוציאטיבית אצל המטופל. לדוגמה, פגמי זיכרון תכופים שהפגין מטופל במהלך ביקורים אצל המטפל/רופא עשויות להצביע על הפרעה דיסוציאטיבית.

אי הכללה של סיבות אורגניות

הפרעה דיסוציאטיבית יכולה להיות מאובחנת רק אם ניתן לשלול גורמים אורגניים לתסמינים. הסיבה לכך היא שסימנים כמו התקפים, הפרעות תנועה או הפרעות תחושתיות יכולים להיות מופעלים גם על ידי אפילפסיה, מיגרנה או גידולי מוח, למשל.

מסיבה זו, הרופא בודק, למשל, את עצבי הראייה, הריח והריח של המטופל, כמו גם את התנועות והרפלקסים שלו. במקרים מסוימים, תמונות חתך מפורטות של המוח נעשות גם בעזרת סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).

אצל קטינים הרופא מחפש בין היתר גם סימנים אפשריים של טיפול לא נכון או התעללות.

הפרעה דיסוציאטיבית: טיפול