וירוסים

הַגדָרָה

נגיפים (יחיד: נגיף) הם החלקיקים הקטנים והמדבקים וגם הטפילים, כלומר אורגניזמים חיים שאינם יכולים להתרבות באופן עצמאי ללא אורגניזם מארח. בממוצע, חלקיק וירוס הוא בין 20 ל -400 ננומטר, קטן פי כמה מתאים אנושיים או בקטריה או פטריות.

מבנה של נגיפים

מבנה הנגיפים אינו מורכב במיוחד. המרכיב החשוב ביותר בנגיפים הוא החומר הגנטי שלהם. זה יכול להיות קיים בווירוסים בצורה של DNA (חומצה דאוקסיריבונוקלאית) או RNA (חומצה ריבונוקלאית).

מאפיין זה מאפשר גם להבחין בין נגיפי DNA לבין נגיפי RNA (ישנם גם מה שמכונה רטרו-וירוסים, שהם תת-קבוצה של נגיפי ה- RNA). החומר הגנטי יכול להיות בצורת טבעת או בצורת חוט בתוך וירוסים. אם הנגיף עדיין לא השתיל את עצמו לתא, זה נקרא ויריון.

כמעט בכל המקרים, החומר הגנטי מוקף בקפסיד, המשמש להגנה על החומר הגנטי. קפסיד זה הוא מבנה של יחידות משנה רבות (capsomers) זהות המורכבות מ חלבונים. כתוצאה מכך, הקפסיד מכונה לעתים קרובות מעטפת חלבון, יחד עם DNA או RNA הוא נקרא נוקלאוקפסיד.

בנוסף, ישנם נגיפים המוקפים במעטפה נוספת, מעטפת הנגיף, המורכבת משכבה דו-שכבתית בה חלבונים וגליקופרוטאינים מוטבעים חלקית. הגליקופרוטאינים בולטים מהמעטפה בצורה קוצנית, ולכן הם מכונים גם "קוצים", וירוסים כאלה נקראים עטופים. אם מעטפת הנגיף חסרה, הם נקראים וירוסים לא מעטפים.

בנוסף, לנגיפים מסוימים יש מרכיבים אחרים, אך לעולם אין ציטופלזמה עם אברונים של תאים כמו בתאים אנושיים, בעלי חיים או צמחים, מה שיאפשר להם לבצע חילוף חומרים משלהם. מאז שניהם המיטוכונדריה ו ריבוזומים חסרים, נגיפים אינם מסוגלים לבצע ביוסינתזה של חלבונים בכוחות עצמם ואינם יכולים לייצר אנרגיה משלהם. עליו לקנן בתא מה שמכונה, כלומר תא של בן אנוש, למשל, שעומד לרשותו את החומר הדרוש. שם מסוגל הנגיף לתפעל את חילוף החומרים בתאים באופן שיתאים לצרכי הנגיף ובמקום לייצר את עצמו. חלבונים, מייצר את אותם חלבונים שהווירוסים זקוקים להם בכדי לשרוד.