חצוצרות

שמות נוספים

טובא הרחם, סלפינקס באנגלית: oviduct, tube צינור החצוצרות שייך לאברי המין הנשיים ומסודר בזוגות. אורך החצוצרה באורך של כ- 10 עד 15 ס"מ בממוצע. ניתן לדמיין זאת כצינור המחבר בין השחלה ל רֶחֶם וכך מאפשר להעביר בבטחה תא ביצה בוגר, הניתן להפריה לאורך החצוצרה.

החצוצרה מתחילה בשחלה עם משפך, ואז מתרחב לאמפולה (Ampulla tubae uterinae). לאמפולה הקוטר הגדול ביותר של החצוצרה ומהווה כ 2/3 מאורכו הכולל. באזור זה הממברנה הרירית של החצוצרה מקופלת בכבדות.

ואז הקוטר הפנימי מצטמצם במרחק של כ -2 עד 3 ס"מ, רגע לפני שהחצוצרה נפתחת אל תוך רֶחֶם. אזור זה נקרא "האיסמוס", אזור הפתיחה כאן הוא 2 מ"מ בלבד. החלק שאחריו הוא הקצר ביותר של החצוצרות ועובר לאורך קיר הכניסה רֶחֶם, שם סוף סוף נכנס החצוצרה.

יחד עם השחלה, החצוצרה מכונה לעתים קרובות "adnex". יש שלוש שכבות קיר שונות בחצוצרה: בצד החיצוני נמצאת הטוניקה סרוזה. זו שכבה של רקמת חיבור שפועל כרצועה תלויה המחברת את החצוצרה לרצועה הרחבה (הרחם) כך שהיא לא תשכב "רופפת" בגוף.

בהמשך פנימה נמצא הטוניקה מוסקולריס, שכבת השריר של החצוצרה. זו מורכבת משכבת ​​שרירים אורכית חיצונית ושכבת שרירים מעגלית פנימית של תאי שריר חלקים, המבטיחים כי החצוצרה מסוגלת לנוע בתנועה, המשמשת להובלת הביצה הלאה. מבפנים נמצאת הטוניקה רירית (אנדוסאלפינקס), הממברנה הרירית.

כאן תמצאו קפלים אורכיים שבולטים יותר ככל שמרחיקים את הרחם. ה רירית מכיל את התאים החשובים מאוד לתפקוד תקין של החצוצרה. ראשית, הוא מכיל תאי אפיתל הנושאים סיליה (מסולסלים) אפיתל), כלומר מבנים שנראים כמו שערות קטנות.

סיליות אלה פועלות מהשחלה לכיוון הרחם ובכך מסייעות להבטיח שהביצה תועבר בכיוון הנכון. ישנם גם תאים המפרישים כמות מסוימת של הפרשה ניטראלית עד חומצית. תאים אלה מתאימים את פעילותם בהתאם לחלק של המחזור בו נמצאת האישה והאם היא בהריון ובין אם לאו.

מדי חודש בשלות האישה מבשילות כמה ביציות. אולם בדרך כלל רק תא ביצה אחד משלים את תהליך ההבשלה הזה לחלוטין (שלב אחרון זה נקרא זקיק גראפי). קצה אחד של החצוצרה נמצא כמעט מעל השחלה.

קצה זה הוא משפך (אינפונדיבולום) שאורכו "שוליים" (fimbriae) באורך של עד שניים ס"מ. חלק מהפימבריות הללו קשורות ישירות לשחלה. רגע לפני שביצה "קופצת", ניתן לאתר תנועות קצביות על הפימבריה, מה שעוזר למשפך של החצוצרה להחליק מעל השחלה במקום הנכון לקבל את הביצה הקופצת.

לאחר שהתהליך הזה התרחש, התכווצויות של שכבת השריר והתאים המרופדים של הקרום הרירי מבטיחים כי הביצית מועברת דרך החצוצרה לרחם. נדידה זו דרך החצוצרה אורכת בדרך כלל כ3 עד 5 ימים. אם לא מתרחשת הפריה במהלך תקופה זו, הביצית מגיעה לבסוף לרחם ומופרשת על ידי הגוף בסופו של דבר.

עם זאת, אם א זרע התא מגיע לביצה בשעות 6 עד 12 בהן היא פורייה, ההפריה מתרחשת. זה קורה בדרך כלל באזור האמפולה. משמעות הדבר היא שהביצה מתחילה להתחלק בחצוצרה.

ברוב המקרים הוא הגיע לשלב 12 תאים או 16 תאים לפני שהוא מתיישב סוף סוף בדופן הרחם שם הוא ממשיך להתבגר. בסביבות גיל 40 מתחילים תהליכי שיפוץ טבעיים של דופן החצוצרה המסתיימים כאשר גיל המעבר מושגת, כלומר כאשר האישה כבר אינה מבייצת או מסתתת וסת ולכן אינה יכולה להיכנס להריון. לכן הם ללא שום ערך מחלה, שכן הגוף פשוט מסתגל לעובדה שהוא כבר לא צריך לסחוב הֵרָיוֹן. המצולל אפיתל מאבד גובה והתאים מפרישים פחות הפרשה.