מעי דלקת

מבוא

המעי הגס (בלטינית: מעי גס), הנקרא גם המעי הגס, הוא חלק מהמעי באורך 5-6 מטר של בני אדם, בו המזון מועבר מצריכתו דרך פה להפרשתו בצואה. המעי הגס מחובר ל מעי דק, שרוב אבות המזון מהמזון כבר נקלטו בגוף. המעי הגס מטיל את עיבויו.

הוא מסיר את רוב המים והמלחים המומסים (=אלקטרוליטים) מעיסת המזון המעוכלת, כך שנותר רק שרפרף מוצק חַלחוֹלֶת (La T. : חַלחוֹלֶת) של אנשים בריאים. בנוסף, המעי הגס מכיל גם את המעי בקטריה היוצרים חומצות אמינו חשובות כמרכיב של חלבונים ו ויטמינים לבני אדם.

כל החלקים הקודמים של המעי נקיים בקטריה. במעי הגס ניתן לאחסן מזון באופן זמני לפני שיועבר הלאה, ולשחרר ריר לצורך גלישה טובה יותר. אם אתה מסתכל על הבטן מבחוץ, המעי הגס מונח בערך כמו מסגרת סביב קווי המתאר של הבטן.

זה מתחיל בפינה הימנית התחתונה בנספח (lat.: Caecum), עובר כלפי מעלה אל ה כבד מתחת לקשת העלות הימנית ואז עוברת שמאלה מתחת לקשת העלות לכיוון טחול ואז למטה שוב בצד שמאל של הבטן אל חַלחוֹלֶת ו פי הטבעת. דלקת במעי מכונה במינוח הרפואי קוליטיס. הסיומת "- דלקת" מאחורי המונח הרפואי לאיבר מתארת ​​תמיד את דלקת האיבר.

לגרום

לדלקת המעי הגס יכולות להיות סיבות רבות, שאחראיות לדלקת המעי הגס לטווח הקצר או במקרה הגרוע ביותר. דלקת לטווח קצר, אשר אז גורם טיפוסי גסטרואנטריטיס, נגרמת בדרך כלל על ידי וירוסים or בקטריה, לעיתים נדירות על ידי פטריות או פרוטוזואה. מאז זיהום עם מחולל מחלות וירוסים או חיידקים נקראים זיהום, סוג זה של מחלה נקרא אז דלקת גסטרואנטרוקוליטיס זיהומית כאינדיקציה למעורבות של בטן (לאט: gaster), מעי דק (lat: enterum) ומעי הגס (lat: מעי גס) בזיהום עם החיידקים.

החיידקים או וירוסים האחראים לדלקת זיהומית של המעי הם בדרך כלל חיידקי E. coli, חיידקי Yersinia או Campylobacter, כמו גם Rota או Noroviruses. אלה מקננים במעי רירית, ואז הוא מודלק וזמן קצר לאחר בליעת החיידקים באמצעות מזון או מגע, שלשולים, בחילה ו הקאה להתרחש אצל אלה שנפגעו. מרבית הזיהומים הללו מתרפאים מעצמם תוך שבועיים ואינם זקוקים לטיפול מלבד צריכת נוזלים ומלח.

דלקת במעי הגס על ידי חיידקים היא מה שמכונה דיזנטריה על ידי חיידקי שיגלה באירופה. אין לבלבל אותו עם דיזנטריה אמבית, הנגרמת על ידי חיידקים אחרים וסביר יותר להתרחש באזורים סובטרופיים. דלקת פתאומית נוספת של מעי גס יכול לגרום דלקת התוספתן.

הנספח עצמו הוא החלק הראשון של המעי הגס. ב דלקת התוספתןעם זאת, רק תוספת קטנה של התוספתן מודלקת, מה שמכונה נספח vermiformis. גורם חשוב לדלקת קבועה במעי הגס הוא מה שנקרא מחלת מעי דלקתית כרונית.

הנציגים החשובים ביותר שלהם הם קוליטיס כיבית ו מחלת קרוהן. הם נראים שונים במראה ובמהלך המחלה. הסיבות שלהם עדיין לא מובנות לחלוטין, אלא תהליכים אוטואימוניים כנגד המעי רירית חשודים.

משמעות אוטואימונית היא שהגוף כבר לא מזהה את המעי רירית כשייכות לגוף ומנסה להילחם בו בעזרת ה המערכת החיסונית, אשר מסתיים בדלקת של הרירית שנלחמת בה. בנוסף לגורמים אלו למחלות מעי דלקתיות כרוניות, נחקרים גם רכיבים גנטיים, השפעות פסיכולוגיות וכן הרגלי תזונה ואורח חיים מסוימים. מחלת קרוהן יכול להתרחש בכל דרכי העיכול ולגרום לדלקת ברירית הקיר בכל מקום, בעוד קוליטיס כיבית מוגבל למעי הגס.

In קוליטיס כיבית, הדלקת מוגבלת גם לשכבה העליונה של הקרום הרירי, בזמן שהיא נמצאת מחלת קרוהן זה יכול להתפשט גם לשכבות עמוקות יותר של דופן המעי. שתי התמונות הקליניות לסירוגין, מה שאומר ששלבים ללא תסמינים וכמעט דלקת מתחלפים בשלבי דלקת. שתי המחלות ברוב המקרים אינן ניתנות לריפוי ודורשות טיפול חוזר לכל החיים כדי להתמודד עם התקפי הדלקת החוזרים ונשנים. דלקות חוזרות במעי הגס יכולות גם לגרום למה שנקרא דיברטיקולה.

דיברטיקולה הם בליטות או בליטות של השכבות הפנימיות של המעי כלפי חוץ. אלה מתרחשים בנקודות חולשה של שרירי דופן המעי, לפיהם לחץ מוגבר במעי, כמו למשל ב עצירות או חולשה כללית של רקמת חיבור, יכול לגרום לחלקים הפנימיים לבלוט החוצה. החללים הקטנים וכתוצאה מכך בדופן המעי יכולים להידלק ולגרום כאב בטן בגלל צמיחת חיידקים בהם או דביק מזון שהצטבר. למרות שהדיברטיקולה יכולה להתרחש בכל הסעיפים, הם נמצאים לרוב בקצה המעי הגס בסיגמואיד בצורת ה- S.