ראשית יש להזכיר כי החומרים האסורים המפורטים להלן אינם חומרים שפותחו במיוחד לספורט, אלא הם שימוש לרעה בתרופות מיוחדות כ סימום. בנוסף לאפקט המשפר ביצועים, בריאות הסכנות והזיהוי הם הקריטריונים להכללה ב סימום רשימה. במקרה של פפטיד הורמונים ואנלוגים, לעומת זאת, איתור קשה מאוד.
ניתן להשתמש בסמים רק לתהליך הריפוי. ב סימום מבחנים בספורט, מבדילים בין מבחנים מיד לאחר התחרות לבין ציון מחוץ לתחרות. האחרונים נקראים גם בקרת אימונים.
במקרה של בדיקות לאחר התחרות, חלים כללי התאחדות הספורט הבודדים, המקושרים להנחיות ה- IOC. הקריטריונים הם: הספורטאים שייבדקו חייבים להתייצב בחדר הבקרה שצוין על פי בקשת הוועדה לבקרת סימום לא יותר משעה לאחר שהתבקשו לעשות זאת ועליהם לספק דגימת שתן של 1 מ"ל לפחות בפיקוח. המדגם מחולק לדוגמא A ו- B לדוגמא.
הדגימות יעשו אנונימיות ויישלחו למעבדה עצמאית לניתוח. אם המדגם נבדק חיובי, האנונימיזציה מבוטלת. לספורטאי יש אפשרות להזמין בדיקה של מדגם ה- B.
אם מדגם ה- B נבדק שלילי, הבדיקה נחשבת לשלילית. עם זאת, מקרה זה מתרחש לעיתים רחוקות מאוד. סירוב לבדיקה נחשב לתוצאה חיובית.
(סימום בספורט) הסנקציה תלויה בפדרציות הספורט המתאימות. לכן, ישנם הבדלים בין הפדרציות הבודדות. ב קונפדרציית הספורט הגרמנית (DSB), התעללות בסמים נענשת בהדרה מהאולימפיאדה הבאה.
מאז 1970, סטרואידים אנבוליים (סטרואידים אנבוליים) נכללו ברשימת הסמים של ה-. מאחר שהגילוי של סטרואידים אנבוליים ביום התחרות קשה לאחר שהופסקו לפני התחרות, נעשה שימוש בבקרות אימונים בנוסף לבקרות התחרות מאז. בגרמניה מתבצעות כ -4000 בקרות מדי שנה עבור צוותי A, B ו- C. הוועד האולימפי הלאומי והוועדה למלחמה בסמים של ה- DSB אחראים לביצוע בדיקות אלה.
הבקרות מתקיימות באימונים ביתיים וכן במחנות אימונים באופן אקראי, ללא הודעה מוקדמת ומוקצות לארגונים עצמאיים.
- בתחרויות בודדות נבחנים ארבעת הטובים ביותר ומספר ספורטאים שהוקצו
- במקרה של חשד לסמים
- בתחרויות קבוצתיות, 3 שחקנים נמשכים בדרך כלל בהגרלה.
מהי הוגנות בספורט והיכן נעצרת ההגינות. שיטות האימון הטובות ביותר מאפשרות שיפורי ביצועים פיזיולוגיים מרביים.
אך לא כל הספורטאים יכולים להרשות לעצמם את האימון הטוב ביותר. לכן לא ניתן הזדמנויות שוות. האם יש לאסור אפוא תמיכה מקצועית בספורט תחרותי?
הדיון על השימוש בחומרים אסורים הוא נושא חוזר בתחומי ספורט רבים. עד כמה הסמים מנוגדים לתחרות הוגנת הוא מאוד שנוי במחלוקת. כל ספורטאי שונה במצבו הביולוגי, ולכן מתאים יותר או פחות ללחצים ספורטיביים ספציפיים.
במיוחד בספורט מותנה גרידא, ההצלחה הספורטיבית תלויה באותה מידה במצבו הביולוגי של הספורטאי כמו בשנים של אימונים קשים. בתחום הביצועים הגבוהים לא ניתן להשיג הצלחה ספורטיבית אפילו בשיטות האימון הטובות ביותר אם חסר נטייה ביולוגית. ניתן לראות כדוגמה את ההתפלגות האנטומית שנקבעה גנטית של סיבי השריר.
האם כבר כדאי להזכיר כאן כדי לדון בהגינות בספורט. סימום משמש אפוא לספק יתרון גדול יותר לספורטאים המועדפים ולפצות את החסרונות הפיזיים של הספורטאים הפחות מועדפים. אם שני ספורטאים עם מצבים גופניים שונים ובאותה מידה של אימונים מתחרים זה בזה, אתלט אחד הנוטל חומרים אסורים.
איזה ספורטאי ראוי למוניטין הגבוה יותר עבור אותה ביצוע. הספורטאי המועדף ביולוגית, או הספורטאי שלוקח בריאות, סיכונים פיננסיים וחברתיים. מוטל בספק עד כמה גוף האדם יכול לשפר ביצועים באמצעות אימונים ועד כמה הסמים יכולים אפילו להתחיל לאפשר השוואה הוגנת.
אם כולם חופשיים להחליט עד כמה הם לוקחים סיכונים אפשריים כדי לשפר את ביצועיהם, יהיה צורך לסבול את השימוש בסמים בתחרויות ספורט. עם זאת, זה לא יבהיר את שאלת שוויון ההזדמנויות.
