דיסגרמטיקה: גורמים, תסמינים וטיפול

אם קיימת דיסגרמטיקה, רכישת מערכת הכללים הדקדוקית מתעכבת או מונעת. המשמעות היא שמבנה המשפט הנכון עשוי להיות מופרע. כתוצאה מכך סודרים חלקים ומשפטים ומושמטים.

מהי דיסגרמטיקה?

דיסגרמטיקה שייכת להפרעות בהתפתחות השפה. הדבר מורגש אצל האדם המושפע מכך שכללים דקדוקיים מוחלים באופן שגוי ביצירת משפטים כמו גם בהטיה של מילים. משפטים נוצרים בצורה שלמה או חלקי משפטים מעוותים. בולט במיוחד שהפועל במשפט ממוקם בצורה לא נכונה, למשל: “הילד ​​שותה חלב". בנוסף, משתמשים במאמרים שגויים, מקרים וצורות רבים. כתוצאה מכך, לא ניתן ליישם את הדקדוק על פי התקנים.

סיבות

ישנם גורמים שונים לדיסגרמטיקה, כגון קלט לשוני שגוי. עם זאת, זה מה שילד צריך על מנת ללמוד דקדוק נכון. במקרה זה, למידה התהליך מונע. אפשרות נוספת להפרעת התפתחות השפה היא יכולת עבודה נמוכה מדי זיכרון. במקרה זה היא אינה מסוגלת לקודד את הנשמע ולהשוות אותו למידע שכבר קיים, כך שמידע אבד ולא ניתן לאחזר ברגע המתאים מכיוון שהוא לא נשמר לטווח הארוך זיכרון. יתר על כן, הפרעת הדיבור עשויה לנבוע מוקדם ילדות מוֹחַ נזק כגון תאונה, להפרעה נפשית התפתחותית. זה יכול להיגרם גם מליקוי שמיעה, א חוסר ריכוז, מחלת נפש, הפרעות מגע או חוסר תמיכה בשפה. לעתים קרובות, במקרה של דיסגרמטיקה, כמה גורמים מתקשרים עוֹפֶרֶת להפרעת התפתחות השפה.

תסמינים, תלונות וסימנים

הילד אינו מסוגל להתגבר על השגיאות באופן עצמאי כאשר קיימת דיסגרמטיקה. הדקדוק כולל בעצם שני תחומים שונים: תחביר ומורפולוגיה. בעוד תחביר מתייחס למבנה המשפט, כלומר לסדר המילים, המורפולוגיה מתארת ​​כיצד משתנות מילים בהתאם לתפקידים שיש להן במשפט. בדיסגרמטיקה, תחביר ומורפולוגיה שונים מאוד לזיהוי מהדקדוק המקביל של ילדים בני אותו גיל. אם מאובחנת דיסגרמטיקה, הרופא רושם טיפולי תקשורת. לאחר מכן ההורים בוחרים מטפל בדיבור בעצמם. ריפוי בדיבור ניתנת על ידי מטפל בדיבור ושפה, אך ישנם גם מורים לנשימה, קול ודיבור או מטפלים בדיבור. סיפורי תמונות וספרים משמשים כדי לעודד את הילד לספר סיפורים, ובהיקף החריגות הדקדוקיות משתמשים כדי לקבוע אם קיימת הפרעת דיבור הדורשת טיפול. אם זה המקרה, יש ללמוד את המורפמות הדקדוקיות שילדים אלו מתקשים מאוד. לוקח להם הרבה מאוד זמן להבין ולהפנים את הכללים האלה.

אִבחוּן

רופא הילדים בודק את הילד לכל המאוחר ב- U9 כדי לקבוע אם קיימת התפתחות שפה המתאימה לגיל. עם זאת, הורים או אנשי חינוך בדרך כלל מבחינים מוקדם יותר שילד מתקשה יותר לסדר מילים בצורה נכונה וליצור משפטים נכון בהשוואה לילדים באותו גיל. במקרה זה, על ההורים לפנות מיד לרופא הילדים. האבחון כולל נהלי בדיקה לבדיקת התפתחות אוצר המילים והיווצרות הכללים הדקדוקיים. מטרתו היא לנתח דיבור ספונטני. אצל ילדים צעירים זה נרשם בקלות במהלך תצפית במשחק. בגיל בית הספר בדרך כלל מעריכים כישורי ניסוח בכתב בנוסף לדיבור. אם לא מטפלים בדיסגרמטיקה בזמן או בצורה לא מספקת, הפרעת התפתחות השפה עדיין תשפיע גם בגיל בית הספר. לכן, אם יש חשד כלשהו, ​​פנייה לרופא חשובה מאוד. דרך מוקדם טיפולי תקשורת, בדרך כלל ניתן לפצות או אפילו לבטל את הגירעונות בשפה של הילד בתוך פרק זמן קצר. עם זאת, אם דיבור תרפיה הטיפול אינו ניתן, דפוסי דיבור לקויים יכולים להתבסס, כך שהם יכולים להמשיך ולהשפיע בבית הספר או עד גיל ההתבגרות או הבגרות.

סיבוכים

דיסגרמטיקה מתארת ​​את הבעיה בכך שאנשים אינם מסוגלים לייצר משפטים נכונים מבחינה דקדוקית. משתמשים בצורות לא נכונות מבחינה דקדוקית, משפטים ומבני משפט לפעמים אינם שלמים, ההקשר וזרימת הדיבור אבודים. לכן, אם יש חשד לדיסגרמטיקה, יש לפנות למומחה אם לא ניתן לברר את הבעיות בבית הספר. יש להבדיל בבירור בין דיסגרמטיקה לאגרמטיזם. אגרמטיות היא תופעה המתרחשת אצל מהגרים שאינם מכירים את שפת האם ויכולים ללמוד אותה רק עד לנקודה מסוימת. זה בא לחפיפות עם האם לשון. זה לא מצריך טיפול רפואי וניתן לשפר אותו על ידי הוראה יעילה בשפה הגרמנית. דיסגרמטיקה, לעומת זאת, מופיעה בעיקר אצל ילידים אשר עקב גירעונות התפתחותיים או מוֹחַ מחלות ופציעות, אין לשלוט בדקדוק באופן מלא או לבטל אותו באופן חלקי. בניגוד לאגרמטיקה, לכן, בדיסגרמטיקה יש לפנות לייעוץ רפואי לניהול הפרעת השפה, בין אם באמצעות הכשרה לוגופדית, הכשרת שפות ממוקדות על ידי אנשי מקצוע כגון בלשנים קליניים, או טכניקות NLP. אם דיבור תרפיה אינו מסופק, דיסגרמטיקה מתבססת, מה שיכול עוֹפֶרֶת לסטיגמה חברתית ותעסוקתית. אנשים מושפעים סובלים מחוסר הערכה עצמית ומתחמי נחיתות. מורים, רופאים ובני משפחה כמו גם הסביבה החברתית צריכים להתייחס לאינדיקציות הראשוניות וליזום דיבור תרפיה אמצעי נגד.

מתי עליך לפנות לרופא?

אם יש בעיות ניכרות ביצירת משפטים נכונים מבחינה דקדוקית, יש לקחת את הילד לרופא. איש המקצוע הרפואי יכול לקבוע האם קיימת אכן דיסגרמטיקה ואז להפנות את ההורים או האפוטרופוסים למרפאה המתמחה המתאימה. מכיוון שהסיכוי שהטיפול יצלח ככל שהוא מתרחש מוקדם יותר, יש לפנות לרופא הילדים בסימן ראשון לבעיה. הורים שמבחינים שילדם יוצר משפטים יוצאי דופן או משמיט מילים שלמות צריכים לברר זאת במהירות. דיסגרמטיקה מופיעה לעיתים קרובות במיוחד בקשר לחוסר תמיכה בשפה, הפרעות במגע או עניים ריכוז. ילדים שאומצו ממשפחה בעייתית או מחו"ל, למשל, חייבים אפוא לקבל טיפול בדיבור מוקדם ככל האפשר. אם הפרעת הדיבור נובעת מ- a מחלת נפש or מוֹחַ נזק מוקדם ילדות, יש לבאר זאת גם במהירות. ברוב המקרים ניתן לפחות להפחית מאוד את הבעיות באמצעות טיפול מקיף והכשרה קבועה. קשרים מתאימים, בנוסף לרופא הילדים, הם בלשנים קליניים או מרפאות מיוחדות בהן מוצע הכשרה לוגופדית.

טיפול וטיפול

ניתן לטפל בדיסגרמטיקה, למשל, בתרגילים קצביים-מוסיקליים לשיפור חוש הדיבור והקצביות של הדיבור של הילד. חלק מהטיפול הוא גם פיתוח מיומנויות דקדוק, למשל, באמצעות משחקי שפה, מכיוון שהדבר תורם למוטיבציה אצל הילד. בנוסף, הטיפול בדיסגרמטיקה נועד לקדם מיומנויות תפיסתיות ברמת המישוש, השמיעה והראייה. גישה לוגופדית נוספת היא דוגמנות. כאן, המטרה היא להרחיב את יכולת ההבעה הסמנטית. ילד שיודע על ליקויי השפה שלו מפתח לעיתים קרובות חוסר רצון כללי לתקשר. לעתים קרובות השיחות הרבות כבר תורמות לשיפור. באופן זה ניתן לחזק את ההערכה העצמית של הילד גם במסגרת הטיפול. עם ביטחון עצמי מוגבר, יכולת דקדוקית ובכך דיסגרמטיקה בדרך כלל משתפרת באופן אוטומטי.

תחזית ופרוגנוזה

ברוב המקרים, דיסגרמטיקה אינה מרפאת את עצמה, ולכן מצב חייב להיות מטופל תמיד על ידי רופא. אם לא מטפלים במחלה היא יכולה עוֹפֶרֶת לסיבוכים חמורים בבגרות וגם ב ילדות התפתחות, כך שהיא מוגבלת משמעותית. חולים אינם מסוגלים לייצר מבנה משפט תקין ולכן הם סובלים מאי נוחות בדיבור ובתקשורת. ההתפתחות מתעכבת, וקשיי הדיבור יכולים להוביל גם לבריונות או להקניט בגיל צעיר. הטיפול בדיסגרמטיקה תלוי תמיד בביטוי המדויק של התלונות ומטרתו הקלה וטיפול בדיבור. זה יכול להקל על מרבית התלונות, כך שגם האדם המושפע יכול להשתתף בהתפתחות ללא הפרעה. כמו כן, התלונות הפסיכולוגיות נפתרות וגם הביטחון העצמי של האדם המושפע מתחזק. לא ניתן לחזות את התוצאה המדויקת של הטיפול, אך הסיכוי לריפוי מוחלט גדל אם הוא מתחיל מוקדם. תוחלת החיים של המטופל אינה מופחתת על ידי דיסגרמטיקה.

מניעה

ישנן מספר דרכים למנוע דיסגרמטיקה אצל ילד, כגון על ידי אי הזנחה לתקשר עם הילד. בנוסף, יש לשים לב להתפתחות המתאימה לגיל הילד על מנת לתקן את ההפרעות הקיימות בהתפתחות השפה בשלב מוקדם ולמנוע דיסגרמטיקה. גם מכס יתר על הילד עלול להוביל להפרעה זו ולכן יש להימנע ממנה בכל מחיר. בנוסף, יש להבטיח שינה מספקת, כי ריכוז ממלא תפקיד חשוב במיוחד עבור מבנה משפט נכון. ילד שלא ישן באופן קבוע נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח דיסגרמטיקה.

מעקב

טיפול מסורתי לדיסגרמטיקה כולל טיפול בדיבור. לעיתים קרובות, קיים עיכוב מקיף להתפתחות השפה, שהדיסגרמטיקה היא חלק בולט בו. יש מרפאות המתמחות בטיפול ובמעקב כאלו הפרעות דיבור. פגים מהווים בעיה מסוימת בטיפול בהפרעות כאלה. ככל שמטפלים בילדים המושפעים מוקדם יותר בגלל הפרעות ברכישת הדקדוק שלהם, כך הם נענים יותר לטיפול. מכיוון שלרוב קיימים גם הפרעות בהתפתחות שפה אחרת, טיפול מעקב שימושי. בגלל הילדים האחרים, שלעתים קרובות מגיבים בצורה שלילית להפרעות כאלה, טיפול פסיכותרפי עשוי להיות שימושי. אחרת, הטיפול בדיבור הוא האחראי. אם לא מטפלים בשלב מוקדם בגירעונות ברמת התחביר-מורפולוגיה, יהיה קשה לילדים לעמוד בקצב עם אחרים. עם זאת, מכיוון שלרוב מבחינים בהפרעות מוקדם, הסיכוי לטיפול ומעקב טוב. הפרעות במבנה משפטים או דיסגרמטיקה שייכות לתחומי הטיפול הקלאסיים בטיפול בדיבור. במקרים בודדים, שלב המעקב יכול להימשך זמן רב מאוד. זה במיוחד במקרה של הפרעות נוספות בהתפתחות הדיבור או א למידה הפרעה קיימת. במידת הצורך ניתן לעזור לילד על ידי הרשמה לבית ספר מיוחד. שם ניתן לטפל בילדים שנפגעו בצורה אינטנסיבית יותר.

מה אתה יכול לעשות בעצמך

ביסודו של דבר, ככל שמטפלים בהפרעה מוקדם יותר, כך ניתן להרים מיומנויות חסרות בהיווצרות משפטים. מכיוון שעדיין לא נמצא גורם נוירולוגי להפרעה, הטיפול בתרופות אינו מסומן. במקום זאת, העיכוב ההתפתחותי בהיווצרות המשפט מתוגמל על ידי טיפולים, בהם יש לבסס קשר בונה עם הילד באמצעות אווירה בסיסית מיטיבה ומקדמת אמון של המטפל. הטיפול מפוקח בדרך כלל על ידי מטפל בדיבור, אך ניתן לארגן אותו גם בעזרת מורים לנשימה, קול ודיבור וכן פדגוגים לטיפול בדיבור. לדוגמא, מוצגים לילד סיפורי תמונות מעניינים, עליהם יש לעודד לחזור באופן פעיל. מוסיקה כגירוי הוכחה כמועילה גם לטיפול בילדים דיסגרמטיים, שכן מנגינה נוצרת במיוחד במהלך המוסיקה, בה הילד נהנה לפתח את "מנגינת הדיבור" שלו. חשוב בטיפול שכל אמצעים לגרום לילד לדבר באופן פעיל וליצור משפטים טובים יותר נעשים בצורה שובבה ומביאים שמחה לילד. רק כך יכול הילד, שחולשותיו הדקדוקיות תואמות חוסר נכונות כללית להשתמש בשפה, ללמוד ליהנות מהשפה וכך גם בתקשורת חברתית. במקרים של נסיגה חברתית קשה, התערבות של פסיכולוגים ילדים יכולה להועיל גם מכיוון שכאן הבעיה היא בעלת אופי מהותי.