מבחן די-דימר
די-דימרים נקבעים באמצעות בדיקת נוגדנים ספציפית. בדיקה זו אינה מבוצעת רק כדי לשלול פקקת, אך גם לאבחון ו ניטור של מחלות אחרות. בשגרה קלינית הקביעה של די-דימרים מבוצע בעקיפין באמצעות ספציפי נוגדנים.
אלה נקשרים לאזור ספציפי של מוצרי מחשוף הפיברין ומובילים להצטברותם (גוש). בעזרת מדידה פוטומטרית ניתן לקבוע עכירות שכוחה קובע את רמת הערך. באבחון של די-דימרים, ניתן להשתמש בבדיקה מהירה לאיתור די-דימרים בשלמותם דם או פלזמה.
אלה קלטות בדיקה קטנות אליהן דם מוחל בעזרת פיפטה. התוצאה נקראת לאחר 10 דקות בדיוק. אם יש קו אדום נוסף ליד קו הבקרה האדום בשדה הבדיקה, התוצאה חיובית. במצב החריף הוא מאפשר הכללה של הפרעת קרישה תוך-וסקולארית (DIC), עמוקה וָרִיד פקקת וריאה תסחיף.
ערכי D-dimer
ערך ה- D-dimer ספציפי למעבדה ויש לו אותה גבול עליון לנשים וגברים. הערך הוא 500 מיקרוגרם לליטר. המשמעות של ערך D-dimer נמוך היא גבוהה.
המשמעות היא שאפשר להוציא בדרגה גבוהה של וודאות ריאות תסחיף, קרישה תוך-וסקולארית המופצת ועמוק וָרִיד פקקת של רגל. לעומת זאת, ערך D-dimer גבוה משמש אינדיקציה לא ספציפית לאירוע פתולוגי. יש לברר את הסיבה המדויקת על ידי אבחון נוסף.
אצל נשים מבדילים בין ערכי ייחוס עם ובלי שימוש באמצעי מניעה דרך הפה. בלי, הערך הוא 300, עם 500 מיקרוגרם לליטר. בְּמַהֲלָך הֵרָיוֹןערך ה- D-dimer של 700 מיקרוגרם לליטר עולה ברציפות בשלושת החודשים הראשונים.
בשליש השני של הֵרָיוֹן זה בערך 1200 מיקרוגרם לליטר, בשבועות האחרונים לפני הלידה זה בערך 2500 מיקרוגרם לליטר. ערך D- דימר גבוה יכול להוות אינדיקציה לאירוע טרומבומבולי. אולם בכמעט 40% מהמקרים מדובר בתוצאה חיובית כוזבת.
הערך נמצא אז מעל לטווח הייחוס, ללא נוכחות של פקקת. הסיבה לכך יכולה להיות גורמים משפיעים כמו מוגבהים דם שומנים, המוליזה ו שיגרון גורמים, כמו גם מחלות אחרות הבסיסיות. לעומת זאת, די-דימרים נמוכים שלילתיים שוללים נוכחות של פקקת או ריאות תסחיף עם סבירות גבוהה.
שינויים בערכי ה- D-dimer
ניתן לענות על שאלה זו, האם יש שינוי בריכוז ה- D-dimer עם הגיל, ב"כן ". בשל הזדקנות מערכת כלי הדם, פעילות קרישה כללית מתרחשת גם כאשר המטופל בריא לחלוטין. זה מוביל לערכי D-dimer מוגברים לצמיתות.
על מנת שנוכל לאמוד בערך גורם מזייף זה, מומלץ להתאים את ערך הגבול לערך רגיל לערך מוגבר בנוסחה "גיל 10 x". עלייה כללית זו ברמות ה- D-dimer מקשה יותר ויותר על האבחנה תסחיף ריאתי או פקקת עם הגיל. בְּמַהֲלָך וסת, ניתוק של הקרום הרירי בתוך רֶחֶם מתרחשת, וכתוצאה מכך פציעה נרחבת.
לקרישה תפקיד מרכזי בתהליך זה כדי להגן על האישה מפני דימום כבד. כתוצאה מקרישת דם זו, הקרישים מתמוססים שוב ונוצרים די-דימרים. תקופת הווסת של האישה מובילה אפוא לעלייה בערכי ה- D-dimer גם אצל חולים בריאים לחלוטין.
תמיד יש לקחת בחשבון גורם מזויף זה כאשר מפרשים את תוצאות הדם. באי ספיקת כליות, אובדן תפקוד מתרחש עקב פציעות שונות מאוד וצלקות הקנס כלי של כליה. דווקא שינויים בכלי הדם הללו מובילים גם לפעילות קרישה כללית.
כתוצאה מכך, די-דימרים נוצרים ברציפות על ידי פירוק הפיברין המיוצר באתר הקרישה. אי ספיקת כליות מובילה לפיכך לערכי D-dimer מוגברים באופן קבוע, אותם יש לקחת בחשבון בבדיקות הדם. ב תסחיף ריאתי, קרישי דם מפקקת, למשל של רגל, להיכנס ל ריאות דרך זרם הדם.
אלה חוסמים את הדם הדק כלי, מה שמוביל לקרישיות נוספות. עקב פעילות קרישה חזקה זו ב רגל ו ריאות ומוצרי ההשפלה שלו, ערך ה- D-dimer עולה במידה ניכרת ברוב המקרים. אולם במקרים מסוימים יש עלייה קטנה בערכים בלבד.
על מנת לאבחן או לשלול תסחיף ריאתי, ערכי ה- D-dimer מספקים מידע חשוב. בשל העובדה כי מחלות רבות וגם שינויים בריאים בגוף גורמים לעליית די-דימרים, ניתן להוציא בוודאות תסחיף ריאתי רק אם הערכים שליליים, כלומר נמוכים מאוד. ערכים חיוביים, כלומר מוגברים, רק מאפשרים תסחיף ריאתי. בדיקות נוספות מאשרות או שוללות מחלה זו.
