אבחון של היצרות תעלת השדרה
המטופלים היסטוריה רפואית (אנמנזה), עם האינדיקציות של תעלת עמוד השדרה היצרות, מצביעה על הדרך קדימה. אולם בעיקר מתוארים הסימפטומים הלא ספציפיים של המחלה. התמונה הקלינית ורמת ה תעלת עמוד השדרה בדרך כלל לא ניתן לקבוע היצרות על פי ממצאי הבדיקה בלבד.
טכניקות הדמיה עוזרות לאבחן את המחלה ואת היקפה. באופן עקרוני, ניתן לתאר צילומי רנטגן של עמוד השדרה כאבחון הדמיה בסיסי. צילומי הרנטגן מספקים לרופא המטפל תובנה לגבי תנוחת עמוד השדרה.
בנוסף, שינויים גרמיים (סידן הפחתת מלח, עקמומיות בעמוד השדרה, חוליה שֶׁבֶר, מפרק חוליות ארתרוזיס, גוף חוליות ניתן לזהות ניוון דיסקים. ה תעלת עמוד השדרה לא ניתן לאתר באופן ישיר היצרות בצילומי רנטגן קונבנציונליים. לשם כך יש צורך בטכניקות הדמיה של חתך רוחבי כמו CT (טומוגרפיה ממוחשבת) ו- MRI (הדמיית תהודה מגנטית), שיכולות לתאר את רוחב תעלת השדרה דרך החתכים הרוחביים שלהן.
הדמיית חתך (CT ו- MRI בעמוד השדרה המותני או צוואר הרחם, עם או בלי חומר ניגוד) מאפשר כְּאֵב להיות מוקצה לעצב ספציפי או קטע בעמוד השדרה. בעזרת בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) ניתן לענות על שאלות מפורטות יותר בנוגע למבנה הגרמי (למשל היצרות תעלת השדרה, גוף חוליות שֶׁבֶר). חשוב אף יותר באבחון עמוד השדרה, אולם ה- MRI של עמוד השדרה המותני או צוואר הרחם (הדמיית תהודה מגנטית), אשר בנוסף למבנים הגרמיים, טוב משמעותית מ- CT, ומציג גם את מבני הרקמות הרכות (דיסקים בין חולייתיים, שורשי עצב, רצועות).
ניתן לזהות את כל המחלות הנ"ל באמצעות MRI של עמוד השדרה המותני או צוואר הרחם ולהקצות אותן למקטע ספינלי של עמוד השדרה. מיאלוגרפיה מתאר בדיקה בה מזריקים למטופל חומר ניגוד לשק הדוראלי. שק הדוראל מקיף את חוט השדרה ובעמוד השדרה המותני התחתון, הוא האזור שמסביב לתחילת עצב לפני שהוא עוזב את תעלת השדרה.
על ידי ערבוב נוזל עצבים ומדיום ניגוד, שאלות ספציפיות הנוגעות ל חוט השדרה ניתן לענות. לאחר הזרקת חומר הניגודיות, בדרך כלל לוקחים תמונות פונקציונליות של עמוד השדרה (בכיפוף ובהארכה) כדי לזהות עצבים /חוט השדרה דחיסה במצב פונקציונלי. למרות זאת, מיאלוגרפיה הוחלף על ידי ה- MRI במיקומו השולט, מה שחלקו נובע מהעובדה כי מתן חומר ניגוד נושא סיכון מסוים - אם כי נמוך לסיבוכים.
עם זאת, הוא מציע את היתרון כי ניתן להשיג תמונות של עמוד השדרה במתח (כלומר כשהמטופל עומד) ובמצבי גוף מסוימים. MRI לא הצליח לעשות זאת עד כה. באותו הזמן, היצרות תעלת השדרה לרוב נדרש בדיקת CT, שמשמעותית יותר לשאלות מסוימות עקב אמצעי הניגודיות המיושם (myelo-CT) ואף עדיף על MRI מבחינת הערכת חוט השדרה. על מנת להוציא נזק עצבי או כדי לקבוע את מידת הנזק העצבי כלשהו, יש לבצע בדיקות ממושכות. ניתן לעשות זאת באמצעות בדיקה נוירולוגית מיוחדת וקביעת פרמטרים נוירופיזיולוגיים (למשל מהירות הולכה עצבית).
