תפקוד הקיבה
אל האני בטן משמש מאגר למזון הנלקח. הוא יכול לאחסן מזון במשך שעות ובכך להבטיח שנוכל לכסות את דרישות המזון היומיומיות שלנו בכמה ארוחות גדולות. באמצעות פריסטלטיקה, מערבבים את הצ'ימי עם מיץ הקיבה, המזון נמעך כימית, מתעכל חלקית ואז מועבר בחלקים ל תריסריון.
חומצת קיבה
מיץ הקיבה /בטן חומצה מכילה חומצה (HCL), ריר, אלקטרוליטים, גורם מהותי וחלק אנזימים, בעיקר פפסין. חומצה הידרוכלורית משמשת להרוג את בקטריה נבלע במזון ובכך מגן מפני זיהומים. פפסין הוא אנזים שמתפרק חלבונים.
מעניין כי גם לחומצה הידרוכלורית וגם לפפסין יש חשיבות מינורית לעיכול, מה שמוצג גם על ידי העובדה שלאחר הסרה כירורגית של בטן, תפקוד העיכול עדיין נשמר במידה רבה. הגורם המהותי, לעומת זאת, מתגלה כחשוב מאוד, שכן היעדר חומר זה עלול להוביל לאנמיה קשה. מאז אנזימים לעיכול שומנים (ליפאזות) ועיכול פחמימות (עמילאזות) מיוצרים רק בכמויות קטנות מאוד בקיבה, רכיבי המזון הללו כמעט ולא מתעכלים בקיבה, אלא רק במעי.
הקיבה רירית מייצר 2-3 ליטר מיץ קיבה מדי יום. לְעוּמַת צום, הפרשת מיץ הקיבה יכולה לעלות בפקטור 100 כאשר אוכלים מזון. ישנם שלבי עיכול שונים בהם אותות עצבים שונים הורמונים ומגשרים ממלאים תפקיד: ראש שלב שלב (קנה): כמה אותות מזון (ריח, מפתחות, מראה) גורם להפרשת גסטרין מתאי ה- G דרך הפאראסימפתטית עצב הוואגוס (nervus vagus) ובכך עלייה בייצור מיץ הקיבה עוד לפני האכילה.
שלב הקיבה שלב הקיבה: כאן מתיחה גירוי הנגרם על ידי צריכת מזון הוא זה שמגביר את ייצור מיץ הקיבה דרך עצב הוואגוס.גירויים כימיים מסוימים כמו מוצרי פירוק חלבונים, אלכוהול וקפה גורמים לשחרור מוגבר של גסטרין היסטמין, אשר בתורו מגביר את ייצור מיץ הקיבה. שלב המעי שלב המעי: כאן התפקיד החשוב ביותר הוא עיכוב ייצור מיץ הקיבה. כאשר כימה חומצית חזקה עוברת ל תריסריון, קיים סיכון לפגיעה במעי רירית. גירוי זה גורם לשחרור הורמון הסתרטין, המעכב את ייצור הגסטרין. הפחתה בגסטרין מצמצמת בתורם את הייצור של חומצת קיבה.
