שכבות ומבנה דופן הקיבה
אל האני בטן קיר מראה מבנה שכבתי אופייני מתחת למיקרוסקופ.
- מבפנים, ה בטן קיר מרופד על ידי רירית (רירית טוניקה). ה בטן רירית מחולק לשלוש שכבות משנה.
השכבה העליונה ביותר היא רקמת כיסוי (Lamina epithelialis mucosae), היוצרת ריר נייטרלי קשוח המגן על רירית הקיבה מנזק מכני, תרמי ואנזימטי. לאחר מכן שכבה משתנה (Lamina propria mucosae), בה מוטבעים בלוטות הקיבה (Galandulae gastricae). לבסוף, ישנה שכבה צרה מאוד של שריר אוטולוגי (lamina muscularis mucosae), שיכולה לשנות את ההקלה של רירית.
- אחרי רירית הקיבה באה שכבה רופפת של רקמה משתנה (Tela submucosa), המורכבת מ רקמת חיבור ובו רשת צפופה של דם ו לִימפָה כלי פועל, כמו גם רשת של סיבי עצב, מקלעת תת המוקוזוס (מקלעת מייסן), השולטת בפעילות בלוטות הקיבה (הפרשה).
מקלעת זו עובדת ללא תלות במרכז מערכת העצבים (CNS), אך יכול להיות מושפע ממנה באמצעות מערכת העצבים האוטונומית.
- לאחר מכן שכבת שריר קיבה חזקה (tunica muscularis). הוא מחולק לשלוש שכבות משנה, שלכל אחת מהן סיבים העוברים לכיוונים שונים: ראשית, שכבה פנימית של סיבי שריר אלכסוניים קטנים (fibrae obliquae), ואז שכבה מעגלית (stratum circulare), ומבחוץ ממש אורך חיצוני שכבה (שכבה אורכית). שרירים אלה אחראים לתנועה דמוית הגל של הקיבה (פריסטלטיקה), האחראית על הערבוב המתמיד של הגומי עם מיץ הקיבה. בין הטבעת לשכבת השריר האורכית פועלת רשת של סיבי עצב, מקלעת המעי הגס ( מקלעת אורבך), השולטת בתפקוד השרירים.
בדיוק כמו מקלעת תת הרירית, מקלעת זו פועלת באופן עצמאי במידה רבה (אוטונומית), אך מושפעת באופן קבוע מהאוטונומי מערכת העצבים.
- חדש רקמת חיבור שכבה משתנה (Tela subserosa).
- הסוף הוא ציפוי של צפק שמרפד את כל האיברים. ציפוי זה נקרא גם טוניקה סרוזה.
בלוטות הקיבה (Glandulae gastricae) ממוקמות בריריות lamina propria וניתן למצוא אותן בפונדוס ובגוף הקיבה. עד 100 בלוטות ממוקמות על 1 מ"מ 2 של פני הרירית.
בדופן צינור הבלוטה ישנם תאים שונים:
- תאי ריר: הם מייצרים ריר ניטרלי זהה לתאי ריר השטח (תאי אפיתל).
- תאים משניים: תאים אלה ממוקמים באופן שטחי למדי בבלוטה ומפרישים ריר אלקליני, כלומר ערך ה- pH גבוה עקב יונים המימן הפחמתי (OH) הכלולים בהם. מאפיין זה חשוב לשליטה ובמידת הצורך לווסת את ה- pH של הקיבה. הריר מצפה את רירית הקיבה וכך מגן מפני עיכול עצמי על ידי חומצה הידרוכלורית אגרסיבית (HCl) ו- אנזימים (עיכול עצמי חלבונים).
סוג זה של תאים נמצא בשפע במיוחד בקרדיות וקרקעית הבטן.
- תאים עיקריים: תאים אלה מייצרים את האנזים המבשר הלא פעיל פפסינוגן, המומר לאנזים הפעיל פפסין על ידי חומצה הידרוכלורית (HCl) לאחר השחרור ואחראי על עיכולם של חלבונים. מכיוון שהאנזים בא רק במגע עם החומצה ההידרוכלורית על פני הבלוטה, הוא מונע מהבלוטות לעכל את הפפסינוגן בעצמן. צורת תאים זו ממוקמת בעיקר בקורפוס הקיבה.
- תאי הוכחה: תאים אלה, הנמצאים בקורפוס הקיבה, מייצרים שפע של יוני מימן (יונים H +), הדרושים ליצירת חומצה הידרוכלורית (HCL).
לחומצה הידרוכלורית ערך pH נמוך מאוד של 0.9-1.5. בנוסף, התאים יוצרים את מה שמכונה גורם מהותי. חומר זה יוצר קומפלקס עם ויטמין B12 במעי, אשר יכול לעבור דרך דופן מעי דק. לוויטמין זה חשיבות מיוחדת ביצירת דם תאים (אריתרופואזיס), ולכן חולים שסבלו מהבטן הוסיפו יכולים להתפתח אנמיה.
- תאי G: לתאים אלו, הנמצאים באופן מועדף באנטרום הקיבה, יש יכולת לייצר את ההורמון גסטרין. הורמון זה גורם לעלייה ביצירת HCl בתאי ההיקף.
