נמוך באופן חריג דם נַסיוֹב אשלגן ריכוז נקרא היפוקלמיה (אשלגן מחסור ב). היפוקלמיה (אשלגן מחסור) נובע לרוב מאובדן יתר של אשלגן - למשל, בזמן ממושך הקאה או השימוש ב תרופות משתנות. תסמינים של היפוקלמיה (מחסור באשלגן) כוללים עייפות, חולשת שרירים ו התכווצויות, עצירות, נפיחות, ו כאב בטן. היפוקלמיה חמורה (מחסור באשלגן) עלול לגרום לשיתוק שרירים, להפרעות קצב (הפרעות בקצב הלב,) ו דום לב, ולכן דורש טיפול רפואי מהיר.
התנאים הבאים מגדילים את הסיכון להיפוקלמיה (מחסור באשלגן).
- נטילה תרופות משתנות המגבירים את הפרשת האשלגן בשתן (למשל, דיורטיה של תיאזיד או furosemide).
- כהליות
- הקאות ממושכות
- ממושך או חמור שלשול או שימוש מופרז ב משלשלים.
- אנורקסיה נרבוזה או בולמיה נרבוזה
- מחסור במגנזיום
- כרוני לֵב כישלון - כרוני אי ספיקת לב.
במקרים נדירים, צריכה של יותר מדי ליקריץ גרם להיפוקלמיה (מחסור באשלגן). שוש מכיל גליציריזין, בעל השפעה פיזיולוגית הדומה לזו של אלדוסטרון, ובכך מגביר את הפרשת האשלגן בשתן.
