סינטיגרפיה של הכליה
ישנם גם שני סוגים שונים של סינטיגרפיה של הכליות:
- סקיניטוגרפיה כלייתית סטטית משמשת לדמיין את התפקודי כליה רִקמָה. טכניום DMSA (חומצה דימרקפטוזוצינאית) משמש בדרך כלל כחומר רדיואקטיבי לבדיקה זו. זה מצטבר בכל מקום מגורים כליה רקמה קיימת.
זה מאפשר, למשל, גילוי מיקום או צורה לא טיפוסיים של שתי הכליות. לאחר דלקת, ניתן לבדוק גם האם כליה נפגע.
- הדינמיקה סקרטיגרפיה מייצג את תפקוד הכליות. הטכניום הרדיואקטיבי MAG3 (mercaptoacetyl triglycerol) משמש לעתים קרובות למטרה זו.
ראשית, החומר נספג ברקמת הכליה דרך זרוע וָרִיד כ -20 דקות לאחר ההזרקה. הכליות ואז מפרישות אותו לשתן. החומר הרדיואקטיבי נכנס אז לדרכי השתן עם השתן ונאסף ב שלפוחית שתן.
במהלך תהליכים אלה נלקחות מדידות קרינה באמצעות מצלמת הגמא. מהנתונים שהתקבלו ניתן ליצור ייצוג גרפי המופרד בצד של הכליה הימנית והשמאלית. מה שמכונה nephrogram זה יכול לשמש כדי להעריך אם קיימים תפקודי כליה תקינים או מגבלות כלשהן. ניתן להשוות בין תפקודן של שתי הכליות.
סינטיגרפיה לדלקת
אם יש דלקת ברקמה, זה מוביל להגברת הפעילות המטבולית באזור הגוף הפגוע. ניתן לדמיין פעילות מוגברת זו באמצעות סקרטיגרפיה. לכן שיטה זו מתאימה למציאת מוקדים דלקתיים.
מסיבה זו, שלד סקרטיגרפיה משמש שיגרון, למשל, כדי לזהות או לשלול דלקת ב המפרקים. בשיטה אחרת, תאים דלקתיים מסומנים באופן רדיואקטיבי באופן ספציפי וכך מוקדי דלקת ניכרים במצלמת הגמא. בשיטה זו, המכונה סוצינטיגרפיה של לויקוציטים, דם נלקח תחילה מהמטופל וחומר רדיואקטיבי מתווסף ל תאי דם לבנים (לויקוציטים). תאים מסומנים אלה מוחזרים לגוף. הם מתפשטים עם דם ולהצטבר ברקמה מודלקת. הם נעשים גלויים באמצעות מצלמת הגמא וכך מתגלות דלקות.
