התווית נגד סינטיגרפיה

הוֹרָאָה נֶגדִית

אין התווית נגד קפדנית עבור א סקרטיגרפיה. אפילו במקרה של הֵרָיוֹן, אין צורך לוותר על הליך הדמיה זה באופן עקרוני, אך יש לבצעו רק במקרים חריגים ביותר לאחר הערכה יסודית של האינדיקציה. ישנה התווית נגד יחסית לנשים שנמצאות בשלב ההנקה, מכיוון שכמויות קטנות של התרופות הרדיואקטיביות יכולות לעבור לילד באמצעות חלב אם.

לכן יש להפסיק את ההנקה למשך 48 שעות לפחות לאחר הבדיקה הסיסטיגרפית על מנת להימנע מחשיפת היילוד לחשיפה מיותרת לחומר הרדיואקטיבי. סינטיגרפיה אסור לבצע במהלך הֵרָיוֹן. למרות שחשיפה לקרינה נמוכה יחסית, במיוחד ילדים רגישים מאוד ויכולים להתרחש התפתחות מופרעת ונזק קבוע.

מסיבה זו, א סקרטיגרפיה יש לבצע המוקדם ביותר לאחר הלידה, ובמידת הצורך, רק לאחר הנקה. לפני כל סינטיגרפיה, הרופא צריך לשאול גם אם המטופל משתמש בכספת מְנִיעַת הֵרָיוֹן או אם א הֵרָיוֹן יכול להתקיים. אם יש לך ספק, א בדיקת הריון צריך להתבצע לפני הבדיקה.

סיבוכים

מכיוון שסינטיגרפיה כוללת מתן חומרים רדיואקטיביים המובילים לאחר מכן לקרינה, על החולים להימנע ממגע ישיר עם נשים בהריון וילדים לאחר הטיפול. בדרך כלל לא משתמשים בסקינטגרפיה לנשים בהריון. עם זאת, יש לומר כי חשיפת הקרינה בזמן סינטיגרפיה היא נמוכה מאוד ונמצאת בטווח צילומי הרנטגן, כלומר כ- 0.5mSv (milli Sievert).

רוב הסיבוכים מתעוררים כאשר מזריקים את החומר הרדיואקטיבי וָרִיד. זה יכול לגרום לפציעות קלות ב דם כלי or עצבים, כמו שקורה בכל פעם שהזריקה נעשית. זיהומים יכולים להתרחש גם אם מחדירים את המחט בצורה לא סטרילית. הפרעות קצב לב יכול להתרחש גם במקרים נדירים. באופן כללי, עם זאת, הסיבוכים לאחר סינטיגראפיה או במהלכה הם מינוריים מאוד.

סינטיגרפיה של בלוטת התריס

סינטיגרפיה של בלוטת התריס משמש לבחינת תפקוד רקמת בלוטת התריס וצמתים והיא שיטה נפוצה. בניגוד אולטרסאונד או הדמיית חתך (למשל CT), זה לא מראה את המבנה אלא את הפעילות וכך את ייצור בלוטת התריס הורמונים. לשם כך, חומר מוחדר לתוך דם דרך זרוע וָרִיד, שמצטבר ב בלוטת התריס ופולט קרינה רדיואקטיבית.

רדיואקטיבי יוד או משתמשים בחומרים דמויי יוד כמו פרטטט (יסוד רדיואקטיבי: טכניום) המשולבים בתוך בלוטת התריס ממש כמו יוד. החלקיקים הרדיואקטיביים מופצים עם דם בגוף וכך להגיע גם לבלוטת התריס. כמעט אך ורק שם הם נקלטים חלקית.

ניתן למדוד את הקרינה באמצעות מצלמה מיוחדת ולהמיר אותה לתמונה באמצעות מחשב. בעזרת סינטיגרפיה ניתן לזהות אזורים המייצרים יתר על המידה הורמונים (אוטונומיות או "צמתים חמים") וכן אזורים לא פעילים מבחינה פונקציונלית ("צמתים קרים"). זה האחרון חייב לעבור אבחון נוסף, מכיוון שבמקרים מסוימים מדובר בגידולים ממאירים.

בנוסף, סינטיגרפיה של בלוטת התריס לאחר הטיפול ניתן להשתמש כדי לעקוב אחר התקדמות ההצלחה או הכישלון. במקרה של מחלת בלוטת התריס בלוטת התריס של האשימוטו, בדרך כלל לא מבצעים סינטיגרפיה. על מנת לבצע או לא לכלול את האבחנה, יש צורך לבדוק את הדם בוודאות נוגדנים (חלבונים מכוון נגד מבני הגוף עצמו). אף על פי כן, סינטיגרפיה יכולה להיות שימושית גם בחולים הסובלים מהשימוטו בלוטת התריס, למשל אם נמצאים גושים נוספים בבלוטת התריס. עם זאת, אין קשר למחלת השימוטו, אלא רק התרחשות בו זמנית של שני שינויים בבלוטת התריס.