מבוא
ב רֶחֶם, הילד יכול לאמץ עמדות שונות ביחס לאגן האימהי ולרחם. ראשית, הילד משקר ראש למעלה ב רֶחֶם. בסוף ה הֵרָיוֹןהילד בדרך כלל מסתובב כך של הילד ראש שוכב ביציאת האגן והמנשא מצביע כלפי מעלה.
תנוחת לידה זו, בה נולדים מרבית הילדים, מכונה גם גולגולת עמדה. ה ראש כך יכול להיוולד תחילה בתהליך הלידה. ללידה טבעית יש הכי פחות סיבוכים במצב הגולגולת. עם זאת, בסוף ה- הֵרָיוֹן, הילד יכול גם לתפוס תפקידים אחרים. אלה מכונים אז חריגות מיקום.
הגדרת המיקום הסופי של עכוז
מצגת העכוז הינה אנומליה מעמדית משום שהיא חורגת ממצב הלידה הרגיל של הילד. מצגת העכוז מתרחשת רק בכ -5% מהלידות. אצל פגים מצגת העכוז נפוצה הרבה יותר מכיוון שהילד טרם הסתובב בזמן הלידה.
ניתן לחלק את מצגת העכוז לצורות שונות. עמדת עכוז בלבד היא הנפוצה ביותר. במקרה זה החלק התחתון של התינוק, כלומר הגוש, נמצא בפתח האגן של האם.
כפות הרגליים מופנות כלפי מעלה והראש ממוקם בקצה העליון של רֶחֶם, הפונדוס אוטרי. הילד נוקט אפוא במעין תנוחת ישיבה. צורה זו של תנוחת קצה האגן היא הנפוצה ביותר, ובמקרה של לידה טבעית, היא גם כוללת הכי מעט סיבוכים. יתר על כן, תנוחת כף הרגל (רגלי הילד נמתחות וכך שוכבות ביציאת האגן), תנוחת רגל רגל (כאן כפות הרגליים קודמות לגוש בלידה - "תנוחת כריעה של הילד") ומנח הברך. הם הצורות הנדירות ביותר. יתר על כן, מבדילים בין מיקום מושלם, בו הרגליים נשכבות, כלומר הילד תופס סוג של תנוחת כריעה, לבין מיקום לא מושלם, בו אחת מרגלי הילד מכוונת כלפי מעלה לכיוון הראש ונחה על הילד. פלג גוף עליון.
הסיבות למצגת עכוז
עד השבוע ה -20 של הֵרָיוֹןכמחצית מהילדים עדיין נמצאים במצב האגן הסופי, אך מספר זה מצטמצם במהלך המשך ההיריון על ידי סיבוב פיזיולוגי של הילד למצב הלידה. יכולות להיות סיבות שונות להישאר ב רצפת אגן מיקום עד סוף ההריון, שלעתים מתקשר. לעתים קרובות הסיבה המדויקת נותרת בלתי מוסברת.
עמדות קצה באגן מופיעות בתדירות גבוהה יותר אצל פגים מכיוון שהילד לא היה מסתובב עד מאוחר יותר בהריון. יתר על כן, רצפת אגן תנוחות קצה שכיחות יותר בהריונות מרובי עוברים מכיוון שאין מספיק מקום ברחם לסיבוב הילדים, כך שהילדים נשארים במצב הקצה של רצפת האגן. בנוסף, משקל נמוך, עיכובים התפתחותיים או מומים אצל הילד יכולים גם הם למלא תפקיד.
אבל גם אגן צרה או קטן של האם, כמו גם מומים או שרירנים ברחם, או ישיבה עמוקה מאוד שליה (placenta praevia) יכול לתרום למצב האגן הסופי של הילד. יתר על כן, כמות מוגברת של מי שפיר (polyhydramnion) או מעט מדי מי שפיר (oligohydramnion) יכולים גם הם למלא תפקיד. בשל כמות הנוזלים המוגברת, לילד יש יותר מקום לתנועה, אך יחד עם זאת אין תמיכה לביצוע הסיבוב. אם הסכום של מי שפיר הוא קטן מדי, חסר לילד חופש התנועה שיהיה נחוץ לסיבוב.
