מבוא
המונח "exsiccosis" מקורו במקור מלטינית והוא נגזר מהמילים ex = "out" ו- siccus = "יבש". זה מסביר את המילה למעשה כבר טובה מעצמה. התייבשות היא פשוט מילה נרדפת למילה הנפוצה "ייבוש" או התייבשות (היזהר כאן!
זה לא התייבשות, כפי שמניחים לעתים קרובות, אך התייבשות. הראשון מתייחס להסרת מימן והוא מונח טכני בכימיה או בפיזיקה מולקולרית. השני פירושו סילוק מים, וזה גם מה שאנחנו מחפשים כאן). כעת, לאחר שסידרנו באופן גס את המונחים, אנו יכולים לפנות לשאלה בפועל: מהו ייבוש, כיצד הוא מתרחש, מה הוא עושה ובעיקר עד כמה הוא מזיק ומה ניתן לעשות בנדון?
הַגדָרָה
במילים פשוטות, התייבשות היא פשוט המצב שגוף האדם נכנס אליו כאשר הוא מאבד יותר מים, או ליתר דיוק נוזלים, ממה שמספקים לו. התייבשות מתאר את חוסר הנוזל והתייבשות מתארת את הגוף המיובש ואת ההשלכות של חוסר הנוזל. גוף האדם שלנו מורכב מכ- 60-65% ממים אצל גברים, 50-55% מנשים ו- 60-70% מילדים.
לא קל לקבוע את אחוז מי הגוף ביחס למשקל הגוף. זה בדרך כלל אומדן משוער המחושב על בסיס משקל הגוף, המין והגיל. כמובן, מה שנקרא מי הגוף הם לא סוג המים שמגיעים מהברזים שלנו וזורמים בנחלים ובנהרות.
מי גוף מורכבים ממספר מחזורי נוזלים שונים, המחולקים בערך לנוזלים תאיים (הנוזלים הנמצאים בתוך התאים) ולנוזלים חוץ תאיים (אלו הנמצאים מחוץ לתאים). מה שנקרא החלל תוך-כלי הדם, כלומר כל מה שבתוכו דם כלי ו כלי הלימפה, כלול במרחב החוץ תאי. נוזלים תוך-תאיים ונוזלים חוץ-תאיים נבדלים זה מזה לא רק במיקומם, אלא גם בהרכבם של אלקטרוליטים, חלבונים והאוסמולליות שלהם.
בין החשובים ביותר אלקטרוליטים בגוף הם נתרן, אשלגן, סידן ו מגנזיום. חשוב מאוד שהחומרים הללו יהיו בגוף בריכוז מאוד ספציפי, מכיוון שרק אז כל התהליכים המטבוליים ואחרים בגוף יכולים לפעול בצורה חלקה וה"מכונה האנושית "יכולה לתפקד. עם זאת, אם יותר מדי נוזלים הולכים לאיבוד, הקנס לאזן בין הפרט אלקטרוליטים ולא ניתן להבטיח עוד יסודות קורט ומגוון רחב של תסמינים מופיעים. לכן סימנים חמים חשובים להתייבשות או התייבשות קרובה הם:
