כינים: זיהום, העברה ומחלות

כינים הם השם שניתן לחסרי רחם. מינים מסוימים שורצים בני אדם.

מה זה כינים?

כינים, ליתר דיוק כינים אנושיות (Pediculidae), הן משפחת חרקים היורדים מכינים מן החי (Phtiraptera). עם החוטם הצורב שלהם הטפילים מוצצים את דם של הקורבנות שלהם ולהשאיר אחריהם גרדונים מגרדים. ניתן להבחין בכינים אנושיות מכינים של בעלי חיים על ידי חלקי הפה שלהם. בנוסף, כינים של בעלי חיים נמצאים לעתים רחוקות מאוד בבני אדם מכיוון שהכינים מתמחות במארח שלהן. אם מתרחשת הדבקה של כינים בבני אדם, הרופאים מכנים אותה כפדיקולוזיס. זה משפיע בעיקר על אזורים שעירים בגוף כמו ראש, ערווה שער ובתי שחי. מבחינים בין שלושה סוגים של כינים העלולים לפגוע בבני אדם. אלה הם ראש כינה (Pediculus humanis capitis), כיאת הלבד (Phtirus pubis), וכיתת הבגדים (Pediculus humanus humanus או Pediculus humanus corporis).

התרחשות, תפוצה ומאפיינים

מכיוון שכינים הם חרקים טפיליים, הם זקוקים לגוף מארח להאכילם. בכך הם חיים בפנים או על האורגניזם של הקורבן שלהם. לכן, כינים אנושיות שייכות לקבוצת אקטופרזיטים, החלה גם על עלוקות, פרעושים או קרציות, למשל. הכינים מתרחשות לצמיתות אצל המארח שלהם, ולכן בדרך כלל הן לא עוזבות אותה אלא אם כן הן עוברות מעבר ישיר. הסוגים השונים של הכינים מכוונים במיוחד למארח מסוים. לפיכך, בנוסף לכינים אנושיות, ישנם כינים לכלבים, כינים של חזירים וכינים של כלבי ים. בין מיני הכינים הנפוצים ביותר הם ראש כינה. בניגוד, סרטנים וכינים של בגדים הרבה פחות נפוצות. האם טרם הובהר אם כינת הראש וכיתת הבגדים הם זן נפרד או סתם תת-מין של כינה האדם. לכינים יש את המאפיין להאכיל את דם של המארח שלהם. לצורך כך יש להם חלקי פה מיוחדים איתם הם חודרים למארח עור ולמצוץ את דם. הם גם מפרישים מעט רוק לתעלת העוקץ, מה שמונע את קרישת הדם. בנוסף, תהליך זה מעורר תסמינים אופייניים להדבקת כינים. עיקרון זה דומה לזה של יתושים. ארוחת הדם של הכינה מתקיימת מספר פעמים ביום. ללא מארח, הטפיל שורד רק כמה ימים. כינים אנושיות מתמקמות ב שער או לבוש של בני אדם. שם הם נאחזים בזוגות הטפרים שלהם. ההזדווגות של הכינים מתרחשת בחלקה בין מינית. עם זאת, הפריה חד-מינית או בתולית (פרתנוגנזה) אפשרית גם כן. הכינים מצמידות את שלהן ביצים אל ה שער או סיבי טקסטיל. בגלל ה ביצים אינם מסיסים ב מַיִם, לא ניתן פשוט לשטוף אותם במקרה של נגיעות. שניהם ביצים ושאר הקונכיות הצ'יטניות שנותרו לאחר בקיעת זחלי הכינים נקראות ניטים. לעומת זאת, הזחלים נושאים את נימפות הכינוי. כלפי חוץ הזחלים כבר דומים לחרקים הבוגרים, אך גודלם מתגלה כל כך קטן שלרוב הם לא נראים בעין בלתי מזוינת. לאחר שעברו מספר שלבי התפתחות, זחלי הכינים הם בשלים מינית לאחר עשרה ימים, מה שמאפשר להם גם להטיל ביצים. סרטנים וכינים של בגדים נמצאים בעיקר במדינות עניות ואזורי משבר. לעומת זאת, באקלים המערביים הם מתרחשים רק לעיתים נדירות. זה לא חל על כיאת הראש, עם זאת, מכיוון שהתפשטותה בקושי יכולה להיות מושפעת מהיגיינה אמצעים. בעוד שהנימפות של הכינים הן בגודל שבין 1 ל -2 מילימטר, מבוגר כינים להגיע לאורך של כ -3 מילימטרים. צורת הכינה הזכרית קטנה מעט ודקה מזו של דגימות נקבות. כופת הכיני, עשוי כיטין, הוא שקוף, חום או לבן-אפור. כמו ה מערכת עיכול מתמלא בדם לאחר תהליך היניקה, מעטפת הכיטין מקבלת צבע אדמדם. שינוי צבע המעטפה הצ'יטנית מקשה על זיהוי הכינים.

מחלות ומחלות

אם נגיעות כינים מתרחשת בבני אדם, היא ניכרת באמצעות תסמינים אופייניים. אלו כוללים עור תגובות כמו גירוד, המופיע בעיקר בלילה. ברוב המקרים נוצרים קציפות אדומות ופפולות באזורים הפגועים בגוף. עקב שריטות קיים גם סיכון ל אקזמה יוצר. הסיבה לגרד ולאדמומיות של עור האם ה רוק של הכינה, שמשתחררת במהלך תהליך הנשיכה. במקרה של כינים של בגדים, הנקודה האדומה הבוהקת ב לנקב האתר מאוחר יותר מתפתח לנקודה כחלחלה מגרדת. לעומת זאת כינית הסרטנים גורמת להיווצרות כתמים קטנים כחולים-אפורים לנקב אֵזוֹר. החלק בגוף בו מופיעים הסימפטומים תלוי בסוג הכינה ובאזור בו היא משאירה את ביציה. סרטנים נמצאים בעיקר על השיער של פי הטבעת ואיברי המין. עם זאת, הם לפעמים גם שורצים את הזקן, גבות, חזה, בתי שחי, בטן או ירכיים. זיהום בכינים מתרחש כמעט תמיד מאדם לאדם, מכיוון שכינים אנושיות כמעט ולא מתרחשות אצל בעלי חיים. מכיוון שהטפילים לא עוזבים את מארחו, יש צורך במגע פיזי ישיר להעברתם. עם זאת, העברת כיאת הבגדים יכולה להתרחש גם באמצעות ביגוד שורץ. במיוחד כיני בגדים נמצאים בסכנת העברה פתוגנים. אלה גורמים למחלות ריקשת כמו היום החמישי חום או חום מנומר.