נוהל
השתלת עגל היא הליך כירורגי שיש לבצע בבית חולים עם שהייה באשפוז. ניתן לבצע את ההליך תחת הרדמה כללית או הרדמה של חוט השדרה. תלוי אם יש להגדיל רק את החלק הפנימי או גם את החלק החיצוני של העגל, מבצעים חתך אחר.
לעתים קרובות רק החלק הפנימי מסופק עם שתל. לצורך כך מבצע המנתח חתך באורך של כארבעה סנטימטר בצד הפנימי או בצד החיצוני של חלול הברך. אם שני הצדדים מוגדלים, מבצעים חתך אופקי מעט רחב יותר.
השתל מונח על שריר הגסטרוקנמיוס. זהו שריר דו-חלקי על פני הפיבולה. הוא מוכן לכך על ידי הסרת הפאשיה שלה, שכבה דקה של רקמת חיבור שנמצא ישירות על השריר, כך שהשתל מונח ישירות על רקמת השריר.
אם מטופל, ברוב המקרים שרירן, רוצה שריר הגסטרוקנמיוס עם שתי בטן השרירים שלך יישאר גלוי, ניתן להניח את השתל גם מתחת לראשי השרירים. ואז הפצע נתפר וסוגר בכמה שכבות. בנוסף מטפלים בו בתחבושת עטיפה קלה ובמידת הצורך בגרב תמיכה.
גרב התמיכה ומנה נוספת של הפרין לשרת כדי למנוע פקקת. בהתאם למידת הגיוס, יש לשמור על כך מספר ימים לאחר הניתוח. באופן כללי, על המטופל לא לשים יותר מדי משקל על רגליו לאחר הניתוח ועליו לעבור רק מרחקים קצרים בעזרת עוזרים ותומכים.
אפילו פעילויות ספורט צריך להתחיל שוב בזהירות רק לאחר שישה שבועות. למרות ניתוח זהיר והקפדה על אמצעי היגיינה, תופעות לוואי רבות יכולות להופיע לאחר הניתוח. כל פעולה כרוכה בסיכונים לכל הגוף, כולל פקקת, תסחיף וקשה לאחר הניתוח כְּאֵבעם השתלת עגל ישנם סיכונים מיוחדים מכיוון שהושתל גוף זר, על המטופל לצפות לנפיחות וגירוי במערכת רגל ואזור כף הרגל.
בנוסף, חבורות או הצטברות נוזלים יכולים להתרחש, אך ניתן להימנע מאלה על ידי לבישת גרבי תמיכה ובמידת הצורך על ידי הנחת נקזים. לא ניתן לשלול את הסיכון לזיהום בפצע והתקשות השתל. במקרים נדירים השתל עלול להעקר ובכך לגרום להפרעה בראייה או שהסיליקון של כרית הסיליקון אף עלול לדלוף מהפצע.
